אמא נרקסיסטית: 9 סימנים בילדות וההשפעות בבגרות
אולי אמא שלכם דאגה לכם מאוד – ובכל זאת הרגשתם שלידה אתם אף פעם לא מספיק טובים. אולי היא הייתה גאה בכם, אבל בעיקר כשהצלחתם בדרך שהתאימה לה. אולי בכל ניסיון להציב גבול מצאתם את עצמכם מתנצלים. ואולי עד היום מספיק מבט מאוכזב אחד שלה כדי שתתחילו לפקפק בהחלטה שהייתם בטוחים בה רגע קודם.
אנשים שמחפשים "אמא נרקיסיסטית", "אמא נרקסיסטית" או "אמא נרקיסיסטית תסמינים" מחפשים בדרך כלל דבר עמוק יותר מרשימת סימנים. הם מנסים להבין האם התחושות שמלוות אותם שנים – אשמה, ריצוי, פחד מאכזבה, ביקורת עצמית או קושי לדעת מה הם באמת רוצים – קשורות למערכת היחסים עם האם.
מאמר זה נועד לעזור בזיהוי הדפוסים. הוא אינו כלי לאבחון הפרעת אישיות נרקיסיסטית אצל אמכם, אלא דרך להתבונן במערכת היחסים ובהשפעות האפשריות שלה עליכם.
אם נפגעתם מאמכם, אינכם צריכים להסביר את ההתנהגות שלה כדי שהחוויה שלכם תהיה לגיטימית. אפשר להבין בהמשך מה עשוי לעמוד מאחורי דפוסים נרקיסיסטיים, אבל נקודת המוצא היא החוויה שלכם: מה קרה לכם בתוך הקשר ומה אתם נושאים ממנו עד היום.

מהי אמא נרקיסיסטית?
בשפה היומיומית המושג "אמא נרקיסיסטית" מתאר בדרך כלל אם שמתקשה לראות את הילד כאדם נפרד לחלוטין ממנה, ושצרכיה הרגשיים, הצורך שלה באישור, בשליטה, בתדמית או בהערכה מקבלים מקום משמעותי מאוד ביחסים.
אין פירוש הדבר שכל אם ביקורתית, חרדה או מעורבת מדי היא בעלת הפרעת אישיות נרקיסיסטית.
השאלה המועילה יותר היא לעיתים: האם במערכת היחסים היה מקום אמיתי לעצמי שלי – או שהייתי צריך להתאים את עצמי שוב ושוב לצרכים ולתגובות של אמא?
אמא נרקיסיסטית – 12 סימנים ותסמינים שכדאי להכיר
1. אהבה שנחווית כמותנית
ייתכן שהרגשתם אהובים במיוחד כאשר הצלחתם, התנהגתם כפי שציפתה, הסכמתם איתה או גרמתם לה להרגיש גאה.
כאשר בחרתם אחרת, נכשלתם או התנגדתם – החום יכול היה להתחלף בביקורת, שתיקה, התרחקות או אכזבה.
המסר שילד עלול לספוג הוא: "כדי להיות אהוב, עליי להיות מה שאמא צריכה שאהיה."
2. קשה לה לשאת רגשות שאינם נוחים לה
אתם עצובים – והיא אומרת שאתם דרמטיים.
אתם כועסים – ואתם כפויי טובה.
נפגעתם ממנה – והשיחה מיד עוברת לכמה אתם פגעתם בה.
בהדרגה הילד עלול ללמוד שלא כל רגש מותר בתוך הקשר.
3. ביקורת שמחלחלת לזהות
יש הבדל בין הורה שמעיר על התנהגות מסוימת לבין ביקורת שחוזרת שוב ושוב על מי שהילד הוא:
"את עצלנית".
"אתה חלש".
"מי ירצה אותך אם תמשיך ככה?"
"אני רק אומרת את האמת שאף אחד אחר לא יעז לומר."
כאשר מסרים כאלה חוזרים לאורך שנים, הם עלולים להפוך לקול פנימי שממשיך לדבר גם כשהאם אינה נוכחת.
4. אשמה כמנגנון שליטה
משפטים כמו "אחרי כל מה שעשיתי בשבילך" יכולים להפוך את עצם הנפרדות של הילד לחוויה של בגידה.
כך גם אדם בוגר עלול להרגיש אשם כשהוא נוסע לחג למקום אחר, בוחר מקצוע שאמו אינה אוהבת או פשוט אינו עונה לטלפון.
5. קושי לכבד גבולות
אמא נרקיסיסטית עשויה לראות פרטיות, החלטות עצמאיות או רצון במרחק כסימן לדחייה.
היא עשויה לשאול שאלות חודרניות, לדרוש לדעת פרטים שלא נוח לכם לחלוק או להתערב בהחלטות בזוגיות, בהורות ובקריירה.
6. ההישגים שלכם שייכים במידה מסוימת גם לה
כאשר אתם מצליחים, היא עשויה לחוות זאת כהוכחה להיותה אם מצוינת: "הוא כזה בזכות מה שנתתי לו."
לעומת זאת, טעות או קושי שלכם עלולים להיחוות כאיום על התדמית שלה.
7. השוואה לאחרים
"למה את לא כמו אחותך?"
"הבן של השכנים כבר סיים תואר."
"אני בגילך כבר..."
השוואה יכולה להפוך את הקשר למגרש שבו הילד צריך כל הזמן להוכיח את ערכו.
8. היא מתקשה לקחת אחריות על פגיעה
כאשר אתם אומרים שנפגעתם, התגובה יכולה להיות:
"אתה רגיש מדי".
"זה בכלל לא מה שהיה".
"איך אתה יכול להגיד דבר כזה אחרי כל מה שנתתי לך?"
במקום שהפגיעה שלכם תקבל מקום, אתם עלולים למצוא את עצמכם מנחמים אותה.
9. יש פער בין האם שבחוץ לבין האם בבית
יש אמהות שמצטיירות בעיני הסביבה כחמות, נדיבות ומסורות מאוד. הפער בין התדמית הזאת לבין החוויה בבית עלול לגרום לילד לחשוב שאולי הוא זה שטועה.
10. אתם מרגישים אחראים למצב הרוח שלה
עוד לפני שאתם יודעים מה אתם רוצים, אתם כבר בודקים:
"באיזה מצב רוח היא?"
"האם זה יעליב אותה?"
"איך אני אומר את זה בלי שהיא תיפגע?"
זהו אחד הסימנים המשמעותיים לכך שבמערכת היחסים התפקידים הרגשיים התערבבו.
11. קשה לכם להיות שונים ממנה
דעה פוליטית אחרת, אורח חיים שונה, בחירת בן או בת זוג, הורות אחרת או מעבר למקום רחוק יכולים להיחוות כיותר מהבדל – כמעט כמרד אישי באם.
12. אתם עדיין מרגישים כמו ילדים בנוכחותה
בחיים אתם אולי מנהלים אנשים, מגדלים ילדים ומקבלים החלטות מורכבות. אבל ליד אמא אתם מרגישים לפתע בני 12: מתגוננים, מצטדקים, מתכווצים או מנסים לרצות.
התגובה הזאת יכולה ללמד עד כמה מערכת היחסים המוקדמת ממשיכה להיות פעילה מבחינה רגשית.
אמא נרקיסיסטית סמויה – למה לפעמים קשה כל כך לזהות אותה?
אמא נרקיסיסטית סמויה לא בהכרח מציגה יהירות או תחושת עליונות גלויה. לעיתים היא נראית פגיעה, מקריבה ואף כמי שתמיד שמה את כולם לפניה.
ההשפעה מופעלת דווקא דרך הפגיעוּת שלה:
- "אני לא צריכה שום דבר, אני כבר רגילה להיות לבד."
- "לך אל המשפחה של אשתך, אני אסתדר."
- "אני לא רוצה להכביד עליך, למרות שאתה הילד היחיד שיש לי."
- "אני כנראה פשוט אמא גרועה."
על פני השטח אין פקודה. אבל הילד שומע מסר רגשי חזק מאוד: "אם תבחר בעצמך, אני אסבול – ואתה תהיה אחראי לכך."
זו הסיבה שילדים של אמא נרקיסיסטית סמויה יכולים להתקשות במשך שנים לזהות את הפגיעה. הם עשויים לומר: "אבל היא אף פעם לא דרשה ממני שום דבר".
ובכל זאת הם מרגישים שאינם באמת חופשיים לומר לא.
אפשר לקרוא בהרחבה גם על נרקיסיזם סמוי ודפוסים נסתרים של שליטה בקשר.
תסריטים שילדים של אמא נרקיסיסטית עשויים לזהות
"אני מספר משהו שכואב לי – ובסוף מנחם אותה"
ניסיתם לדבר על משהו שעשתה. תוך דקות השיחה השתנתה: "אתה באמת חושב שהייתה לך ילדות כל כך נוראית? אתה יודע איזו ילדות הייתה לי?"
בסוף אתם מתנצלים.
"אני לא יודע מה אני רוצה עד שאני יודע מה היא חושבת"
קיבלתם החלטה. הייתם בטוחים בה. ואז סיפרתם לה.
מבט אחד, אנחה אחת או "טוב, אלה החיים שלך" מספיקים כדי לערער את כל הביטחון.
"אני מצליח – אבל אף פעם לא מרגיש שהגעתי"
ייתכן שלמדתם שהישג מביא הקלה זמנית בלבד. מיד אחריו מופיעה המשימה הבאה.
כך יכול להיווצר מבוגר מצליח מאוד שכלפי חוץ נראה בטוח בעצמו – אבל בפנים עדיין מחכה לאישור שאף פעם לא באמת מספיק.
"כשאני אומר לא, אני מרגיש אדם רע"
אולי אתם יודעים בשכל שמותר לכם להציב גבול. אבל הגוף מגיב כאילו עשיתם משהו מסוכן.
זהו אחד המקומות שבהם הילדות ממשיכה להופיע בתוך הבגרות.
מה ההבדל בין אמא קשה לבין אמא עם דפוסים נרקיסיסטיים?
אין אמא מושלמת. אמהות יכולות לכעוס, לטעות, להיות ביקורתיות או להגיב באופן לא מוצלח.
מה שמעניין יותר הוא הדפוס לאורך זמן:
- האם היא מסוגלת להתנצל באמת?
- האם היא יכולה לראות את נקודת המבט שלכם?
- האם היא מסוגלת לשאת את העובדה שאתם שונים ממנה?
- האם היא יכולה לאהוב אתכם גם כשהיא מאוכזבת?
- האם גבול שלכם נתפס כגבול – או כבגידה?
- האם החוויה שלכם מקבלת מקום גם כשהיא אינה נוחה לה?
איך גדילה עם אמא נרקיסיסטית עשויה להשפיע בבגרות?
ריצוי יתר
אם בילדות היה חשוב להרגיש כל הזמן מה אמא צריכה, בבגרות עשוי להתפתח הרגל לעשות זאת מול כולם.
אתם אומרים "כן" באופן אוטומטי ורק אחר כך מבינים שרציתם לומר "לא".
פרפקציוניזם
כאשר אהבה והערכה נחוו כקשורות להצלחה, הטעות מפסיקה להיות רק טעות. היא מרגישה כמו הוכחה לכך שמשהו לא בסדר בכם.
קושי לזהות מה אתם רוצים
אחד המחירים העדינים ביותר של הורות נרקיסיסטית הוא שאדם עשוי להיות מצוין בקריאת אחרים אך לא בטוח לגבי עצמו.
"מה אני רוצה?" יכולה להפוך לשאלה קשה באופן מפתיע.
קושי ביחסים אינטימיים
חלק מהאנשים חוששים מדחייה ונאחזים בקשר. אחרים חוששים מתלות ומתרחקים. יש גם מי שמוצאים את עצמם שוב בתוך קשר שבו עליהם לרצות, להסביר ולהוכיח את ערכם.
אם אתם מזהים דפוס דומה בזוגיות, ניתן לקרוא גם על נרקיסיזם בזוגיות, נזק רגשי ודרכי התמודדות.
רגישות גדולה לביקורת
גם הערה קטנה יכולה לעורר תחושת בושה גדולה או צורך עז להתגונן, משום שהיא נוגעת במקום ישן שבו ביקורת הייתה קשורה לערך העצמי ולקשר.
קול פנימי נוקשה
לפעמים האם כבר אינה צריכה להעיר. המשפטים שלה הפכו לחלק מהדיבור הפנימי:
"יכולת לעשות יותר".
"אל תהיה אנוכי".
"מה יחשבו עליך?"
"אתה מגזים".

החלמה מאמא נרקיסיסטית – האם זה אפשרי?
כן. אבל החלמה מאמא נרקיסיסטית אינה בהכרח תהליך שבו מפסיקים לכאוב, סולחים או משקמים את היחסים.
לעיתים החלמה פירושה משהו אחר לגמרי: להפסיק לאט־לאט לארגן את החיים סביב התגובות שלה.
להכיר במה שהיה
אנשים רבים מתחילים דווקא מהפסקת הוויכוח הפנימי: "אולי זה לא היה כל כך נורא".
אין צורך להוכיח שאמא הייתה "רעה". אפשר לומר: "הדברים האלה קרו, והם השפיעו עליי."
לאפשר כעס
אם במשך שנים נדרשתם להבין אותה, כעס יכול להיות שלב חשוב.
כעס אינו מחייב נקמה. לעיתים הוא פשוט אומר: "משהו שהיה חשוב לי נחצה."
לא להפוך סליחה לחובה
יש אנשים שמוצאים בסליחה משמעות. אחרים לא.
אין בסיס מקצועי לכך שאתם חייבים לסלוח כדי להחלים.
ודאי שאין צורך למהר לסלוח לפני שהכאב בכלל קיבל מקום.
לברר מי אתם ללא המבט שלה
מה אתם אוהבים?
מה אתם חושבים?
עם מי אתם רוצים להיות?
איזו קריירה מתאימה לכם?
מהו הגבול שלכם?
עבור מי שגדל עם אמא נרקיסיסטית, אלה יכולות להיות שאלות טיפוליות עמוקות מאוד.
איך להתמודד עם אמא נרקיסיסטית כיום?
אין כלל שאומר שחייבים להישאר בקשר, ואין כלל שאומר שצריך לנתק קשר.
אפשר לחשוב על רצף רחב של גבולות.
בחרו איזה מידע לשתף
אם מידע אישי הופך שוב ושוב לכלי לביקורת או להתערבות, אינכם חייבים לשתף הכול.
הפסיקו לנסות לשכנע בכל מחיר
לעיתים אנשים משקיעים שנים בניסיון לגרום לאם להבין סוף סוף כמה היא פגעה בהם. אם היא אינה מסוגלת להכיר בכך, הניסיון החוזר יכול בעצמו להפוך למקור נוסף של כאב.
הגדירו גבול התנהגותי
במקום: "אל תתערבי בחיים שלי", אפשר לומר: "אני לא מדבר על הנושא הזה. אם השיחה תחזור אליו, אסיים אותה."
צפו לאשמה
אם במשך שנים למדתם שגבול פוגע באמא, תחושת האשמה אינה הוכחה שהגבול לא נכון. לעיתים היא פשוט חלק מהלמידה הישנה.
בדקו מהו הקשר שאתם מסוגלים לשאת
עבור אדם אחד יתאים קשר קרוב עם גבולות חדשים. לאחר – קשר מוגבל. במצבים קשים של פגיעה מתמשכת, ייתכן שתעלה גם האפשרות של התרחקות משמעותית.
לא חייבים לקבל עכשיו החלטה על הקשר עם אמא
לפעמים הצעד הראשון הוא פשוט לקבל מקום שבו אפשר לדבר על מה שהיה בלי שמישהו יסביר לכם למה אתם צריכים להבין אותה.
טיפול יכול לעזור לזהות אילו דפוסים ממשיכים לפעול היום – ריצוי, ביקורת עצמית, פחד מדחייה, כעס, קושי בגבולות או קשרים שמרגישים מוכרים מדי.
מרכז רימון מסייע בהתאמת מטפלות ומטפלים מוסמכים בפריסה ארצית. אפשר לפנות להתייעצות ללא עלות וללא התחייבות.
אישה נרקיסיסטית: לא רק אמא
רבים מגיעים לעמוד הזה עם שאלה רחבה יותר: "איך לזהות אישה נרקיסיסטית?". התשובה היא שהדפוס אינו תלוי בתפקיד. אותה תבנית יכולה להופיע באמא, בבת זוג, בחמות, בחברה קרובה, במנהלת או באחות. מה שמשתנה הוא הזירה: אצל אמא היא נוגעת לילד שגדל, ובזוגיות נוגעת לשוויון ולאמון.
סימנים שחוזרים בכל התפקידים: צורך בהערכה ובמקום מרכזי, קושי לקבל ביקורת או אי הסכמה, שימוש באשמה ובקורבנות כדי לשלוט, התעסקות בתדמית החיצונית, ונטייה להשוות. הרחבה כללית במדריך נרקיסיזם. על מערכת יחסים זוגית, ראו זוגיות עם נרקיסיסט.
אמא נרקיסיסטית גלויה ואמא נרקיסיסטית סמויה
אמא גלויה בולטת: דורשת תשומת לב, מבקרת בחריפות, מספרת על הישגיה ומתקשה לשמוע "לא". קל יותר לדעת מה קורה, אבל גם קשה להתנגד לה.
אמא סמויה נראית אחרת: מקריבה, פגועה או "דואגת". השליטה עוברת דרך אכזבה, שתיקה ותחושת חובה. הילד נאלץ לנחש ולהתאים את עצמו, ובבגרות מתקשה להבין למה הוא מרגיש רע כשלכאורה "הכול בסדר". סקירה על ההבדל ביחסים: נרקיסיסט סמוי.
בת ובן לאמא נרקיסיסטית
אין כלל קבוע, אבל בחלק מהמשפחות חוזרים כמה הבדלים. בנות חוות לעיתים קרובות תחרות והשוואה על מראה, תפקידים ו"מי אנחנו כנשים", ומתקשות לפתח זהות נפרדת. בנים עשויים לקבל תפקיד של תומכים רגשיים או של "הגבר של הבית", ובבגרות מתקשים בקשרים אינטימיים ובהצבת גבולות מול נשים. אלה מגמות, לא כללים, וכל משפחה שונה.
אחים: "ילד זהב" ו"ילד שעיר לעזאזל"
במשפחות מסוימות האם מחלקת תפקידים: ילד אחד מקבל הערצה ויחס מועדף כל עוד הוא משרת את התדמית שלה, וילד אחר נעשה מושא לביקורת ולהאשמה. התפקידים יכולים להתחלף, ולעיתים הם יוצרים ריחוק בין האחים שנמשך שנים. אם אתם מזהים את התפקיד, כדאי לזכור שהמערכת המשפחתית קבעה אותו. הוא אינו תכונה שלכם או של אחיכם.
כשאתם הופכים להורים בעצמכם
הלידה, ההורות והנכדים מעוררים מחדש את הדפוס. אמא נרקיסיסטית עלולה להתערב בגידול הנכדים, לבקר את ההורות שלכם, להתחרות ברגשות או להשתמש בנכדים כדי לשמור על קשר. במקביל, רבים חוששים שיחזרו על הדפוס. אפשר לעצור את המעגל: מי שחושש מכך כבר מודע לכך, וזה מקום טוב להתחיל ממנו. עוזרים: להבדיל בין ביקורת ובין הדרכה, להציב גבולות ברורים לגבי המעורבות בגידול הילדים, ולבקש עזרה מקצועית.
כשאמא מזדקנת או חולה
זו שעה קשה במיוחד: ציפיות חברתיות ("זו אמא שלך") ואשמה מול הרצון לשמור על עצמכם. אפשר לתת עזרה מעשית מבלי לחזור להיות מי שהייתם בילדות, למשל לקבוע מה אתם יכולים לעשות, לשתף אחים, לשקול עזרה חיצונית, ולא לצפות להתנצלות או להכרה שלא תבוא. כל אחד קובע לבד כמה קרוב להישאר, ואין החלטה אחת נכונה.
מה לא כדאי לעשות
- לחכות להתנצלות או להכרה כתנאי להחלמה. לעיתים היא לא תגיע, וההחלמה אינה תלויה בה.
- להתעמת על העבר בשיחה אחת גדולה. זה נגמר לרוב בהכחשה ובהאשמה נגדית.
- להגדיר אותה כ"נרקיסיסטית" בפניה. תיאור התנהגות מסוימת עובד טוב יותר מתווית.
- לנתק מתוך כעס ובלי שיקול. ניתוק הוא החלטה לגיטימית, אבל שווה לקבל אותה בצורה מושכלת ולא בלהט.
- להישאר לבד עם זה. שיחה עם מטפל או עם חבר שמבין שוברת את הבדידות.
טיפול ממוקד בהשפעות של גדילה עם אמא כזו מוסבר בטיפול בנרקיסיזם ובהשלכותיו.
למה אמא נרקיסיסטית מתנהגת כך?
רק אחרי שנתנו מקום לפגיעה אפשר לנסות להבין את ההורה.
גישות פסיכולוגיות שונות מסבירות נרקיסיזם בצורה שונה. פסיכולוגיית העצמי, למשל, מדגישה את הדרך שבה תחושת עצמי יציבה מתפתחת בתוך קשרים מוקדמים שיש בהם שיקוף, אמפתיה ויכולת לראות את הילד.
אצל חלק מהאנשים, תחושת הערך העצמי נשארת פגיעה ותלויה מאוד באישור, בהצלחה או בתגובותיהם של אחרים. כאשר אדם כזה הופך להורה, הילד עלול להפוך – לעיתים ללא מודעות – למקור חשוב לוויסות תחושת הערך של ההורה.
הילד המצליח גורם לאם להרגיש מצליחה.
הילד שמעריץ אותה מחזק את תחושת הערך שלה.
הילד שמתרחק או מתנגד עלול לעורר בה בושה, כעס או תחושת דחייה.
ההסבר הזה יכול לעזור להבין מדוע התגובות לעיתים כה עוצמתיות.
אבל הוא אינו מבטל את האחריות שלה.
ילד אינו אמור להיות אחראי לייצוב הערך העצמי של הוריו. והאדם הבוגר שהיה פעם אותו ילד אינו חייב להמשיך בתפקיד הזה.
טיפול בהשפעות של גדילה עם אמא נרקיסיסטית
טיפול טוב אינו נועד לשכנע אתכם שאמא הייתה נרקיסיסטית. המטרה היא להבין אתכם.
אפשר לעבוד על:
- זיהוי צרכים ורגשות.
- חיזוק ערך עצמי שאינו תלוי באישור.
- הפחתת ריצוי ופרפקציוניזם.
- עבודה עם אשמה כאשר מציבים גבולות.
- הבנת דפוסים במערכות יחסים.
- עיבוד זיכרונות וחוויות פוגעניות.
- פיתוח יכולת לסמוך יותר על החוויה האישית.
גישות שונות עשויות לסייע, ובהן פסיכותרפיה פסיכודינמית, CBT, טיפול מבוסס התקשרות ולעיתים EMDR או טיפולים ממוקדי טראומה כאשר קיימים זיכרונות או תגובות טראומטיות משמעותיות.
ניתן לקרוא גם על טיפול רגשי ועל פסיכותרפיה.
שאלות נפוצות על אמא נרקיסיסטית
איך אדע אם אמא שלי באמת נרקיסיסטית?
אי אפשר לאבחן הפרעת אישיות דרך מאמר. חפשו דפוסים עקביים לאורך זמן ובחנו בעיקר את מערכת היחסים: האם יש מקום לנפרדות שלכם, לגבולות, לרגשות ולדעות שאינם תואמים את שלה?
מהם התסמינים של אמא נרקיסיסטית?
אין "תסמין" יחיד. דפוסים אפשריים כוללים יחס מותנה, צורך בשליטה, קושי באמפתיה, אשמה, ביקורת, קושי לקחת אחריות, חדירה לגבולות, תלות רבה בתדמית וקושי לשאת את הנפרדות של הילד.
מהי אמא נרקיסיסטית סמויה?
אמא נרקיסיסטית סמויה עשויה להיראות צנועה, פגיעה או מקריבה ולא בהכרח יהירה. השליטה יכולה להתבצע דרך אכזבה, קורבנות, אשמה או תחושה שהילד אחראי לאושרה.
האם אמא נרקיסיסטית אוהבת את הילדים שלה?
המציאות מורכבת יותר מהבחירה בין "אוהבת" ל"לא אוהבת". הורה יכול לאהוב ילד ובו בזמן להתקשות לראות אותו כאדם נפרד, לכבד את גבולותיו או להגיב לצרכיו באופן עקבי. עבור הילד, ההשפעה של ההתנהגות חשובה לא פחות מהכוונה של ההורה.
איך להתמודד עם אמא נרקיסיסטית?
המיקוד הוא בדרך כלל פחות בניסיון לשנות אותה ויותר בהגנה על העצמי: בחירת מידע לשיתוף, הגדרת גבולות, הפחתת ויכוחים שאינם מובילים לשינוי, חיזוק תמיכה חיצונית וטיפול בדפוסים שהתפתחו בתוך הקשר.
האם אפשר להחלים מאמא נרקיסיסטית?
בהחלט אפשר לשנות את האופן שבו הילדות משפיעה על החיים בהווה. החלמה יכולה לכלול בניית ערך עצמי, גבולות, קשרים בריאים יותר, יכולת לזהות צרכים והפחתת התלות באישור חיצוני.
רוצים להבין את התמונה הרחבה יותר של הורות נרקיסיסטית?
המאמר הזה מתמקד במיוחד בזיהוי אמא נרקיסיסטית, התסמינים, אמא נרקיסיסטית סמויה וההשפעה על הילדים.
להסבר מעמיק יותר על המנגנון הפסיכולוגי, אבא נרקיסיסט, הורה נרקיסיסט סמוי, כיבוד הורים נרקיסיסטים, גבולות וטיפול, עברו למדריך: הורה נרקסיסט – הורות נרקיסיסטית, השפעות והחלמה.
מקורות מקצועיים
המאמר נשען על ספרות מקצועית בנושא נרקיסיזם, יחסי הורה–ילד, פסיכולוגיית העצמי ושליטה פסיכולוגית הורית.
בין המקורות: Richard D. Chessick, Psychology of the Self and the Treatment of Narcissism, המציג ומנתח את התפתחות פסיכולוגיית העצמי של Heinz Kohut וגישות פסיכואנליטיות נוספות להבנת נרקיסיזם.
וכן: Miri Scharf & Limor Goldner (2018), “If you really love me, you will do/be…”: Parental psychological control and its implications for children's adjustment, Developmental Review, 49, 16–30.
אין לראות בתיאורים במאמר כלי לאבחון של אדם מסוים ללא הערכה מקצועית.
החוויה שלכם ראויה למקום
אם גדלתם עם אמא שהתקשתה לראות אתכם, לכבד את הגבולות שלכם או לתת מקום לצרכים ולרגשות שלכם, אינכם חייבים להמשיך להתמודד עם ההשפעות של הקשר לבד.
מרכז רימון מסייע בהתאמת פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכותרפיסטים בעלי הכשרה וניסיון מתאימים. ההתייעצות להתאמת מטפל אינה כרוכה בתשלום או בהתחייבות.
פסיכולוגים ומטפלים מומלצים ל - נרקסיזם
מחפשים פסיכולוג מומלץ? רוצים להתייעץ עם מומחה?
התקשרו אלינו עכשיו - לחצו על הקישור> צור קשר
סוגי טיפול מומלצים ויעילים לנרקיסזם:
- טיפול רגשי / טיפול פסיכולוגי
- פסיכותרפיה
- טיפול CBT (קוגניטיבי התנהגותי)
- טיפול EMDR
- טיפול בהבעה ויצירה
- טיפול זוגי
- ועוד
כותב המאמר
אלעד דהן, MSW, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומדריך מוסמך ב-CBT.
אלעד דהן הוא עובד סוציאלי קליני, מטפל ומדריך בפסיכותרפיה, בעל ניסיון בעבודה עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים, בהדרכת הורים ובהדרכת אנשי מקצוע. הוא מייסד ומנהל מקצועי של מרכז רימון ועוסק בין היתר ב-CBT, EMDR, ויסות רגשי, הדרכת הורים וטיפול בקשיים הקשורים למערכות יחסים ודפוסים שהתפתחו בילדות.
