איך לפתח משחק שיתופי מותאם לילדים עם אוטיזם ASD

פורסם ב־ עודכן ב־
ידיים של ילד מונחות על לוח עץ עם חפצים במרקמים שונים: מברשת, ספוג, בד נצנצים ותבנית סיליקון ירוקה

הילד מסדר שוב ושוב מכוניות לפי צבע. את מתיישבת לידו ומציעה לבנות כביש. הוא מסיט את ידך וממשיך בשלו. את מנסה שוב, אולי עם משחק חדש, אבל הוא מתרחק. רגע כזה עלול לגרום להורה לחשוב שהילד 'לא רוצה לשחק איתי'. לפעמים דווקא הרצון לשתף הוא זה שמכביד: המשחק הוצע מהר מדי, לפי חוקים שהילד לא ביקש, ובמקום שמעניק לו ביטחון נוצרה דרישה חדשה.

כדי להבין איך לשחק עם ילד אוטיסט, כדאי להתחיל בנקודת מבט שונה: לא לשאול איך גורמים לו לעבור למשחק שלנו, אלא מה מעניין אותו, מה נעים לו ומה יכול להפוך את המפגש לשותפות. משחק עשוי לקדם קשר, דמיון, פתרון בעיות, תקשורת וגמישות; אבל הוא קודם כול צריך להישאר מקור להנאה.

המאמר משלב עקרונות התפתחותיים עם התאמות יישומיות מארבעה תחומים שהציגה חן אבגנים, מרפאה בעיסוק: מוטורי, קוגניטיבי, תקשורתי ורגשי. התאמות אלה יכולות לעזור גם בבית וגם במסגרת החינוכית, תוך התייחסות להעדפות האישיות של כל ילד.

מה נחשב משחק – ומדוע משחק חוזר הוא עדיין משחק?

יש ילדים שמעדיפים לסובב גלגל, למיין חפצים, לפרק ולהרכיב אותו דבר או לחזור על סצנה אהובה. פעילות כזו יכולה להעניק הנאה, חקירה חושית, שליטה או רגיעה. אין צורך לבטל אותה משום שאינה נראית כמו משחק קופסה או משחק דמיון מוכר.

מטרתנו היא להרחיב אפשרויות, לא להחליף תחביב אהוב בפעילות הנחשבת 'נכונה'. אם הילד אוהב להעמיד רכבות בשורה, נוכל להניח רכבת לידו, לחכות ולבדוק אם הוא מגלה עניין. אחר כך אולי נוסיף מנהרה, תחנה או נוסע. ההרחבה קטנה, הדרגתית ותלויה ברצון של הילד.

ארבעה תחומים להתאמת משחק – על בסיס התוכן של חן אבגנים

התחום המוטורי: כשהידיים עסוקות מדי בלהצליח להחזיק

ילד עשוי להבין היטב משחק, אבל להתקשות להרים קלפים חלקלקים, לאסוף חלקים קטנים, להציב חייל על לוח או להטיל קובייה שנופלת לרצפה. כשכל תור הופך למאבק מוטורי, קשה ליהנות מההיבט החברתי.

חן אבגנים מציעה לשמור על חלקי משחק יציבים ונגישים: להטיל קובייה לתוך קופסה בעלת דפנות, לבחור לוח עם שקעים לחיילים, להשתמש במעמד לקלפים או להפחית את מספר הקלפים שיש להחזיק. כדאי לבחור חלקים עמידים ונוחים לאחיזה, ולוותר על מגבלת זמן. כל ילד פועל בקצב שלו.

דוגמה: במקום משחק שבו צריך לאסוף במהירות עשרה אסימונים קטנים, השתמשו בשלושה אסימונים גדולים שמונחים בכלי ברור. כעת אפשר להתרכז במי משחק, ולא רק בשאלה האם החלק שוב נפל.

התחום הקוגניטיבי: כשהחוקים מסתירים את ההנאה

ריבוי חוקים, רצף פעולות מורכב, דרישה לזכור כמה פרטים בו־זמנית או מהירות תגובה עשויים להכביד. הדרך אינה בהכרח לבחור משחק 'לצעירים יותר', אלא לפשט את המבנה: חוק אחד בכל פעם, הדגמה במקום הסבר ארוך, סדר קבוע של מהלכים וחזרה על אותו עיקרון.

בתוכן המקורי של חן אבגנים מודגשת העדפה לפורמטים יציבים; כדוגמה מובא המשחק 'מה במשבצת', שבו השלבים נשענים על עיקרון קבוע של מטריצה. גם אסימונים כבדים ונעימים לאחיזה עשויים לסייע לילדים מסוימים לשמור על מיקוד, אם הם אכן אוהבים אותם.

דוגמה: מתחילים ממשחק התאמה שבו מניחים קלף על תמונה זהה. רק לאחר שהילד נהנה ומבין את הרצף, אפשר להוסיף תור של שותף או חוק חדש.

התחום התקשורתי: לעזור לשני אנשים לראות את אותו הדבר

קשב משותף אינו חייב להיראות כמו קשר עין ממושך. שני משתתפים יכולים להתעניין באותו מגדל, בכדור או בלוח גם כשהם מביטים בהם בדרכים שונות. לעיתים הקושי אינו ברצון בקשר, אלא בהבנת הוראות, במעקב אחר תורות או בזיהוי מה מצופה כרגע.

התאמות מומלצות הן שפה קצרה, המחשה חזותית ולוח משותף שבו המידע גלוי לכולם. חן אבגנים מציעה גם להמחיש את מעבר התור בעזרת שקית עם קלפים או קוביות שנמסרת בין המשתתפים. הדבר הופך רעיון חברתי מופשט – 'עכשיו תורך' – למשהו שאפשר לראות ולהחזיק.

דוגמה: במשחק בנייה מניחים במרכז תמונת דגם. כל משתתף מוסיף חלק בתורו. לא נדרשת שיחה מורכבת; השותפות נוצרת סביב הפעולה המשותפת.

התחום הרגשי: לשמור על מוטיבציה, הצלחה וביטחון

משחקים תחרותיים משלבים הפתעה, הפסד, המתנה והיכולת לשאת תסכול. עבור חלק מהילדים אלה אתגרים גדולים, במיוחד כשההפסד נחווה כביטול של כל ההשקעה. כדאי להתחיל במחזורי משחק קצרים, עם סיום ברור, חוויות הצלחה ומשימות המתאימות ליכולת.

חן אבגנים ממליצה, בין היתר, על משחקים המבוססים על מזל, שבהם לכל משתתף הזדמנות להצליח; על מחזורים קצרים ועל רכיבים מסקרנים, כגון אסימונים מושכים או הפתעה נסתרת. עם זאת, צלצול, זמזום או הפתעה עלולים להציף ילד אחר. ההפתעה צריכה להיות מהנה עבור הילד, לא דרישה שעליו לסבול.

דוגמה: אם הפסד במשחק גורם למצוקה רבה, אפשר לעבור לזמן מה למשימה משותפת: כולנו בונים יחד גשר, ומנסים להביא את המכוניות לצד השני. אתגר נשאר – אך אינו מציב ילד אחד מול אחר.

איך לשחק עם ילד אוטיסט: שבעה שלבים שאפשר ליישם בבית

  1. מתבוננים לפני שמציעים. במשך כמה דקות נסו להבין מה הילד עושה, ממה הוא נהנה והאם הוא פנוי להצטרפות.
  2. מצטרפים בלי להשתלט. קחו חומר דומה ושחקו לידו, בלי להזיז את החפצים שלו ובלי לבקש מיד לחלוק.
  3. מחקים בעדינות או מוסיפים פעולה קטנה. למשל, אם הוא בונה שורה של קוביות, בנו שורה משלכם. המתינו לתגובה.
  4. יוצרים רגע של שותפות. גלגלו אליו כדור, הציעו חלק לבנייה או הפעילו יחד מנגנון שמעניין אותו. הזמנה עדיפה על דרישה.
  5. מכניסים תור קצר וברור. 'אני מניח קובייה, אתה מניח קובייה'. אם התור קשה מדי, חוזרים למשחק מקביל.
  6. מרחיבים את המשחק בהדרגה. רק אחרי שהרצף נעים, מוסיפים כלל, דמות, מכשול קטן או אפשרות בחירה.
  7. מסיימים כשעדיין טוב. משחק קצר ומהנה עדיף על ניסיון ממושך שמסתיים במאבק. אפשר להשתמש בסימן חזותי לסיום ולתכנן מתי חוזרים לשחק.

השלבים אינם סולם שחייבים לעלות בו בכל מפגש. לפעמים משחק מקביל הוא בדיוק הפעילות הנכונה, ולעיתים הילד ייזום בעצמו משחק מורכב יותר.

משחקים לילדים על הרצף האוטיסטי: מה אפשר לנסות?

סוג המשחקמה הוא עשוי לאפשראיך מתאימים אותו?
קוביות, מגנטים ולגובנייה, תכנון ושותפותחלקים נוחים לאחיזה; דגם חזותי; בנייה בתורות
מסלול מכוניות או רכבותרצף, חקירה, משחק משותףמתחילים מהמסלול שהילד בוחר ומוסיפים שינוי קטן
התאמה, לוטו וזיכרוןקשב, מיון והבנת כלליםקלפים גלויים, מעט פריטים וללא שעון
כדור, באולינג רך או קליעה למטרהתיאום ותורותמרחק קצר, מטרה גדולה והיעדר תחרות נוקשה
בועות סבון, מים, חול או בצקהנאה חושית, יוזמה ובקשת 'עוד'התאמה להעדפות חושיות והשגחה בהתאם לגיל
בובות, חיות ודמויותחיקוי, סיפור ומשחק דמיוןמתחילים בפעולה מוכרת: להאכיל, להסיע, להשכיב
משחקי קופסה קצריםהבנת תורות וגמישותחוק מרכזי אחד, מחזורים קצרים והמחשת התור

כשבוחרים משחקים לילדים אוטיסטים, כדאי להתחיל בתחומי העניין של הילד ולא מהתווית האבחונית. כשמחפשים צעצועים לילדים עם אוטיזם, אין צורך בהכרח לרכוש מוצרים ייעודיים ויקרים. פעמים רבות משחק פשוט שכבר נמצא בבית, עם התאמה אחת נכונה, יאפשר יותר השתתפות ממוצר מורכב שהילד אינו מתעניין בו.

משחק סימבולי אוטיזם: איך מתחילים דמיון בלי להעמיס?

במשחק סימבולי חפץ או פעולה מייצגים משהו אחר: קובייה הופכת לטלפון, בובה 'אוכלת', או מכונית נוסעת לביקור. אצל חלק מהילדים על הרצף משחק הדמיון מתפתח באופן שונה, אבל אין להסיק מכך שאינם מסוגלים לדמיין או ליהנות מסיפורים.

אפשר להתחיל בפעולות יומיומיות מוכרות: לשים בובה לישון, להאכיל חיה, לתקן מכונית. המבוגר מדגים פעולה אחת ועוצר. אם הילד מצטרף, אפשר להוסיף שלב קטן – למשל לכסות את הבובה בשמיכה. רצוי להשתמש בדמויות ובתחומי עניין שהילד אוהב, ולא להעמיס תסריט ארוך מראש.

אם הילד מעדיף לתאר עובדות על רכבות במקום להעמיד פנים שהרכבת 'מדברת', אפשר לפתח את הקשר סביב הידע שלו. דמיון אינו המדד היחיד לערכו של משחק.

איך מזמינים ילד נוסף למשחק שיתופי?

פעילות חברתית לאוטיסטים יכולה להיות משמעותית כשהיא מבוססת על בחירה, ביטחון והנאה, ולא רק על הדרישה 'לשחק כמו כולם'. לרבים מהילדים יהיה קל יותר להתחיל עם ילד אחד, למשך זמן קצר, בפעילות אהובה ומובנית. מבוגר יכול לעזור בהתחלה, לפרש את התורות ולאפשר הפסקה.

למשל, שני ילדים אוהבים רכבות. במקום לבקש מהם 'לשחק יחד', אפשר להכין מסילה משותפת ולתת לכל אחד תפקיד ברור: אחד מניח פסי מסילה והשני בוחר תחנה. בהמשך אפשר להחליף תפקידים אם שניהם מעוניינים. חשוב גם לקבל את האפשרות שכל אחד ישחק לזמן מה בצד השני של השולחן; קרבה אינה חייבת להיות רצופה.

מתי כדאי לקבל ליווי מקצועי?

כשקשה להבין מה מונע מהילד ליהנות ממשחק, כשהפעילות גורמת למצוקה קבועה, כשיש קושי מוטורי או תקשורתי משמעותי, או כשהמשפחה מבקשת להתאים משחק למטרות התפתחותיות מסוימות – מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת או איש מקצוע טיפולי בתחום ההתפתחות יכולים לסייע. מידע להורים זמין גם במדריך להדרכה וליווי הורי.

אפשר לפנות למרכז רימון להתייעצות על צרכים רגשיים והתפתחותיים ועל התאמת איש מקצוע.

רוצים להבין איזה סוג משחק יתאים לילד שלכם?
שלחו הודעה בווטסאפ ונחזור אליכם · התקשרו 079-5800085 · השאירו פרטים בטופס

שאלות נפוצות

האם צריך להתעקש על משחק משותף אם הילד מעדיף לשחק לבד?

לא. זמן משחק עצמאי יכול להיות מהנה ומשמעותי. אפשר להציע הצטרפות בעדינות ולחפש רגעים קצרים של עניין הדדי, בלי לבטל את זכות הילד לשחק לבד.

מה לעשות כשהילד מפרק כל משחק קופסה?

קודם בדקו אם הפירוק עצמו מעניין אותו או אם חלקי המשחק קשים לתפעול. אפשר לבחור משחק שמאפשר הרכבה ופירוק, להשתמש בחלקים עמידים או לפשט את הכללים כך שהפעילות תהיה נגישה יותר.

האם צריך לתקן שימוש 'לא רגיל' בצעצועים?

לא באופן אוטומטי. אפשר להצטרף לשימוש שהילד בחר ולהציע אפשרות נוספת. אם השימוש מסוכן או מגביל מאוד את השתתפותו, כדאי לברר מה תפקידו ולמצוא התאמה שתשמור על ההנאה.

איזה משחק מתאים למפגש חברתי ראשון?

בדרך כלל פעילות קצרה ומובנית סביב עניין משותף: בנייה, מסלול, אפייה פשוטה או משחק בתורות ברורות. הבחירה תלויה בילדים, ביכולת התקשורת שלהם ובהעדפותיהם.

האם משחק עם מבוגר יכול לעזור גם לקשרים עם ילדים?

הוא יכול ליצור הזדמנויות לתרגול תורות, שיתוף יוזמה וגמישות, אבל העברה למפגש חברתי אינה אוטומטית. כדאי לאפשר בהדרגה גם מפגשים חיוביים עם בני גיל, בתנאים מתאימים.

על התוכן המקצועי של חן אבגנים

חן אבגנים, מרפאה בעיסוק, הציגה במאמר המקורי את ארבעת תחומי ההתאמה שנידונו כאן: קשיים מוטוריים בעבודה עם חלקי משחק; עומס קוגניטיבי בחוקים וברצפים; אתגרים תקשורתיים סביב קשב משותף והמחשת תורות; ואתגרים רגשיים של מוטיבציה, תחרות, ניצחון והפסד. בין הפתרונות המעשיים שציינה: קובייה בתוך קופסה, לוח מקובע, מעמד לקלפים, מספר קטן של חוקים, פורמט קבוע, שקית המועברת להמחשת תור, משחקי מזל קצרים ורכיבי משחק מעוררי עניין. עקרונות אלה נשמרו ונערכו לשפה נגישה בגוף המאמר.

חן אבגנים הציגה גם קורס מוקלט להורים ולאנשי מקצוע בנושא קשיי עיבוד וויסות חושי אצל ילדים על הרצף, הכולל הדגמות וכלים מעשיים.

לסיום: משחק משותף מתפתח כשמבוגר מצליח להתעניין במה שכבר מושך את הילד, ואז מוסיף הזמנה קטנה לקשר. לא תמיד צריך עוד צעצוע; לפעמים די בפחות חוקים, בתור ברור ובמישהו שמוכן לשחק בקצב של הילד. להתייעצות מקצועית אפשר לפנות למרכז רימון.

רוצים ליווי או התייעצות?
שלחו הודעה בווטסאפ ונחזור אליכם · התקשרו 079-5800085 · השאירו פרטים בטופס

להמשך קריאה: התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים · קשיי ויסות חושי ואוטיזם · אוטיזם: מדריך מקיף

אם אתם או מישהו קרוב נמצאים במשבר חריף או במחשבות לפגוע בעצמם, אפשר לפנות מיד לער"ן בטלפון 1201 או למיון. במצב של סכנה מיידית מתקשרים למשטרה, 100.

 

גורמים המעכבים התפתחות משחק אצל ילדים עם אוטיזם ASD וכיצד להתאים את המשחק

בתחום המוטורי: הגורם המעכב אצל הילדים לרב הינו סרבול מוטורי וקשיים במוטוריקה עדינה. ברב המשחקים הילדים נאלצים להתמודד עם קלפים מחליקים, קובייה שנזרקת, נופלת ונעלמת. חיילים שנופלים מהמשטח. משימות הדורשות דיוק ואחיזות עדינות (דוקים) או זמן תגובה מהיר (פיקולינו).

על-מנת להתאים את  המשחקים יש לפעול על-פי העקרונות הבאים:
חלקי משחק "מוחזקים"- קוביה שנזרקת לתוך קופסא בעלת דפנות גבוהות, לוח עם שקעים מותאמים לחיילים, דרישה להחזקת מעט קלפים או מציג קלפים אישי.
רכיבים ברמת גימור גבוהה.
זמן לא מוגבל. כל שחקן בקצב שלו.

בתחום הקוגניטיבי: הגורם המעכב אצל הילדים לרב הינו עומס בכללים, חוקים מסורבלים שיש לבצע ע"פ רצף, קושי בשמירה על קשב וריכוז.
על-מנת להתאים את המשחקים יש לפעול על-פי העקרונות הבאים:
מינימום חוקים.
חוקים פשוטים.
שימוש באסימונים כבדים- איסוף האסימונים תורם למיקוד.
שימוש בפורמטים קבועים. (לדוג. במשחק מה במשבצת- כל השלבים מבוססים על עיקרון המטריצה).

בתחום התקשורתי: הגורם המעכב אצל הילדים הינו : קושי בשמירה על קשב משותף, הבנת השפה,  הכרת היותי חלק מקבוצה, הבנת משמעות תורות.
על-מנת להתאים את  המשחקים יש לפעול על-פי העקרונות הבאים:
שימוש בעזרים ויזואליים.
שימוש בשפה פשוטה.
המחשה של מעבר התור באמצעות שקית עם...קלפים, קוביות.
שימוש בלוח משותף, קלפים פתוחים – ליצור קשב משותף. ולא כל אחד עם לוח אישי נסתר.

בתחום הרגשי: הגורם המעכב אצל הילדים לרב הינו חוסר מוטיבציה, התמודדות עם רגשות מורכבים (תחרות, ניצחון מול הפסד).
על-מנת להתאים את המשחקים יש לפעול על-פי העקרונות הבאים:
שימוש במשחקים מבוססי מזל- לכולם יש את הסיכוי להצליח. כולם יחוו גם הצלחות וגם כישלונות ולא צריך לתייג מי ניצח.
מחזורי משחק קצרים- לעידוד מוטיבציה.
שימוש בחיזוקים ומתגמלים לעידוד מוטיבציה (אסימונים כבדים, מבריקים..). הנאה מאיסוף חפצים מושכים.
הכנסת משהו מפתיע במשחק (צלצול, זמזום, הפתעה נסתרת).

למשחק חשיבות רבה ותרומה משמעותית להתפתחות וללמידה.
מקווה ששימוש ויישום העקרונות שהוצעו, יסייעו ולו במעט, לעודד את הילדים לשחק.

לחץ כאן - לרכישת הקורס להורים ואנשי מקצוע בנושא ליקויים בויסות החושי ואוטיזם

פרק פתוח מתוך הקורס לצפייה בנושא: ליקוי בויסות חושי ותגובתיות יתר.

בהצלחה,

חן אבגנים
מרפאה בעיסוק

נבדק ואושר קלינית על ידי אלעד דהן, עובד סוציאלי קליני (MSW), פסיכותרפיסט ומדריך בפסיכותרפיה, מייסד ומנהל מרכז רימון, מדריך ומטפל מוסמך ב־CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) וב־EMDR (טיפול בעיבוד טראומה באמצעות תנועות עיניים), בעל ניסיון קליני של מעל 20 שנה.

מטפלים מומלצים בנושא