דיסוציאציה: תסמינים, תחושת ניתוק ומתי לפנות לעזרה

פורסם ב־
צללית של אדם מול חלון באפלה

דיסוציאציה היא חוויה של ניתוק מהמחשבות, מהרגשות, מהגוף או מהסביבה, ולעיתים גם של פערים בזיכרון, והיא יכולה להופיע כרגע חולף או כקושי מתמשך. אתם יושבים מול אדם שמדבר אליכם. אתם שומעים את המילים, רואים את פניו, ואולי אפילו מצליחים לענות לו. אבל משהו בחוויה השתנה. כאילו נוצר מרחק בלתי נראה ביניכם לבין מה שקורה. הקול נשמע רחוק, הגוף מרגיש זר, והעולם שסביבכם נראה פתאום כמו תפאורה של סרט.

לפעמים התחושה שונה לגמרי: אתם יודעים שעברו כמה שעות, אבל מתקשים להיזכר מה עשיתם במהלכן. או שאתם מזהים שהתרחש אירוע מכאיב, מסוגלים לתאר אותו במילים, ובכל זאת לא מצליחים להרגיש כמעט דבר.

חוויות כאלה עשויות להיות ביטויים של דיסוציאציה — מצב שבו הקשר הרגיל בין חלקים שונים של החוויה שלנו נעשה פחות רציף או פחות משולב.

עבור מי שחווה זאת בפעם הראשונה, התחושה עלולה להיות מבהילה במיוחד. אנשים מספרים שהם חוששים לאבד שליטה, להשתגע או להישאר מנותקים לתמיד. אחרים מבחינים בניתוק רק בדיעבד, ולא בזמן שהוא מתרחש.

חשוב לדעת: לא כל חוויית ניתוק היא סימן להפרעה נפשית, ולא כל דיסוציאציה קשורה בהכרח לטראומה. אבל כאשר התסמינים חוזרים, נמשכים או פוגעים בתפקוד, חשוב להבין את מקורם ולבחון אם נדרשת עזרה מקצועית.

במאמר הזה נסביר מהי דיסוציאציה, איך מזהים תסמינים של ניתוק רגשי, גופני ותפיסתי, מה ההבדל בין דה־פרסונליזציה לדה־ריאליזציה, כיצד עלולים להופיע פערים בזיכרון, ומה אפשר לעשות כאשר חוויית הניתוק מעוררת מצוקה.

מהי דיסוציאציה? הגדרה, סוגים ותחושת ניתוק

המילה דיסוציאציה (Dissociation) מתארת ניתוק, הפרדה או שיבוש בקשרים שבדרך כלל מחברים בין רכיבי החוויה הנפשית שלנו.

במצב רגיל, אנחנו חווים את עצמנו כבעלי רצף: אנחנו מרגישים את הגוף שלנו, מזהים את מחשבותינו, זוכרים מה עשינו, חשים שהעולם סביבנו ממשי ויודעים שהפעולות שאנחנו מבצעים הן שלנו.

התהליכים האלה אינם מתרחשים בנפרד. הם פועלים יחד ויוצרים תחושה מוכרת של "אני נמצא כאן, וזה מה שקורה לי עכשיו".

בדיסוציאציה, חלק מהאינטגרציה הזאת משתנה. אדם עשוי להרגיש מרוחק מהגוף שלו, לחוות את הסביבה כלא ממשית, להתנתק מתחושותיו הרגשיות או להתקשות לזכור חלקים מהחוויה.

על פי הסיווג הפסיכיאטרי במדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5), תופעות דיסוציאטיביות יכולות לערב שיבושים במודעות, בזיכרון, בזהות, ברגש, בתפיסה, בתחושת הגוף ובהתנהגות.

דיסוציאציה היא תופעה פסיכולוגית; היא אינה אבחנה אחת בפני עצמה. היא עשויה להופיע באופן חולף גם אצל אנשים ללא הפרעה נפשית, כחלק ממצבים נפשיים אחרים, או כהפרעה דיסוציאטיבית בפני עצמה.

דיסוציאציה — תסמינים וסימנים שאפשר לזהות

תסמיני דיסוציאציה אינם נראים אותו הדבר אצל כולם. יש אנשים שחווים בעיקר שינוי בתחושת המציאות, אחרים מתארים ניתוק רגשי, ואצל חלקם מופיעים פערים בזיכרון או תחושה של חוסר רציפות בזהות ובחוויה.

אלה כמה מהביטויים המרכזיים:

1. תחושת ניתוק מעצמי או מהגוף

אדם עשוי להרגיש כאילו הוא מתבונן בעצמו מבחוץ, או כאילו גופו פועל באופן אוטומטי והוא רק צופה. לפעמים הידיים או הקול מרגישים זרים, למרות שהאדם יודע שהם שייכים לו.

חוויה כזאת מכונה דה־פרסונליזציה (Depersonalization).

היא יכולה להיות מלווה במשפטים כמו: "אני מרגיש שאני לא ממש בתוך הגוף שלי", "כאילו אני רואה את עצמי מבחוץ", או "אני פועל, אבל זה לא מרגיש לגמרי אני".

2. תחושה שהעולם אינו אמיתי

לעיתים השינוי מורגש בסביבה ולא בעצמי. אנשים, חדרים ורחובות מוכרים נראים פתאום רחוקים, שטוחים, מוזרים או דמויי חלום.

ייתכן שהאדם ירגיש כאילו מפרידה בינו לבין העולם זכוכית בלתי נראית, או כאילו הוא צופה במציאות דרך מסך.

תופעה זו נקראת דה־ריאליזציה (Derealization). ברבים מהמקרים האדם יודע שהסביבה אמיתית, אך אינו מצליח להרגיש אותה כממשית ומוכרת.

3. ניתוק רגשי או תחושת קהות

יש אנשים שמתארים אירוע שהיה אמור לעורר בהם רגש חזק, אך בזמן התרחשותו הרגישו ריקנות או אדישות מוזרה.

למשל, אדם יכול לשמוע בשורה קשה, להבין היטב את משמעותה, ובכל זאת להרגיש כאילו הרגש אינו מגיע אליו.

ניתוק רגשי עשוי להיות חלק מתגובה דיסוציאטיבית, אך אינו ייחודי לדיסוציאציה. תחושה דומה יכולה להופיע גם במצבים אחרים, ולכן יש חשיבות להקשר ולתסמינים הנוספים.

4. פערים בזיכרון או תחושה של זמן שאבד

לעיתים האדם מתקשה להיזכר בתקופות, באירועים או בפעולות שביצע. במצבים משמעותיים יותר מדובר בפערי זיכרון שאינם תואמים שכחה רגילה.

למשל, אדם עשוי לגלות שהתנהלה שיחה שאינו זוכר, או להתקשות לשחזר פרק זמן משמעותי מחייו.

עם זאת, לא כל קושי בזיכרון הוא דיסוציאציה. עייפות, חוסר קשב, הפרעות שינה, תרופות, חומרים ומצבים נוירולוגיים יכולים להשפיע על הזיכרון בדרכים שונות.

5. תחושת פעולה אוטומטית וחוסר נוכחות

חלק מהאנשים מתארים תפקוד שנראה תקין מבחוץ, אבל מבפנים נחווה כמרוחק. הם ממשיכים לדבר, לבצע משימות או להתנהל ביומיום, ובכל זאת מרגישים שאינם נוכחים לגמרי במה שהם עושים.

זו עשויה להיות חוויה דיסוציאטיבית, אך צריך להבחין בינה לבין ביצוע פעולות מתוך הרגל, שקיעה במחשבות או עייפות.

6. שינויים בתחושת הזהות או הרציפות הפנימית

במקרים מסוימים מופיעות תחושות משמעותיות של נתק בין חלקים שונים בחוויית העצמי, או קושי להבין כיצד מצבים פנימיים שונים קשורים זה לזה.

כאשר קיימים שיבושים ניכרים בתחושת הזהות, לצד פערים בזיכרון ותסמינים נוספים, עשויה להידרש הערכה של הפרעה דיסוציאטיבית מורכבת יותר.

חשוב להימנע מאבחון עצמי על סמך תסמין בודד. תחושה של "אני לא מכיר את עצמי" יכולה להופיע במצבים נפשיים רבים, ואינה מעידה כשלעצמה על הפרעת זהות דיסוציאטיבית.

מה ההבדל בין דה־פרסונליזציה לדה־ריאליזציה?

שתי החוויות יכולות להתרחש יחד, אך הן מתייחסות לשני מוקדים שונים של תחושת הניתוק.

החוויה מה מרגישים? דוגמה
דה־פרסונליזציה תחושת זרות או ניתוק מהעצמי, מהגוף, מהמחשבות או מהפעולות. "אני מרגיש כאילו אני צופה בעצמי מדבר".
דה־ריאליזציה תחושת זרות או חוסר ממשות של הסביבה. "הכול נראה כמו חלום, למרות שאני יודע שאני ער".

ההבדל חשוב גם בגלל החשש שחוויות אלה עלולות לעורר. חלק מהאנשים חושבים שהם מאבדים קשר עם המציאות. אולם בהפרעת דה־פרסונליזציה/דה־ריאליזציה, בוחן המציאות נשמר: האדם מבין שזו תחושה חריגה, ולא שהעולם באמת הפך לחלום או שגופו חדל להשתייך לו.

זו הבחנה קלינית חשובה, אך אינה פוטרת מבירור כאשר התסמינים חדשים, מתמשכים או מלווים בתופעות נוספות.

מתי ניתוק הוא חוויה חולפת, ומתי הוא הופך לבעיה?

כמעט כל אדם חווה לפעמים שינוי במידת הקשב והנוכחות שלו. אנחנו יכולים לשקוע בספר עד שלא נבחין בזמן שעבר, לנסוע בדרך מוכרת ולא לזכור כל פרט מהנסיעה, או להרגיש מטושטשים לאחר לילה ללא שינה.

חוויות כאלה אינן מעידות בהכרח על הפרעה. למעשה, גם המונח דיסוציאציה משמש לעיתים לתיאור מצבים יומיומיים וקלים של היפרדות זמנית בין קשב, מודעות והחוויה המיידית.

תשומת לב קלינית מצריך השילוב של עוצמה, תדירות, משך, מצוקה, פערי זיכרון והשפעה על התפקוד, ולא עצם קיומה של חוויית ניתוק.

למשל, יש הבדל בין שקיעה קצרה במחשבות לבין אדם שחווה שוב ושוב תחושה שהוא אינו נמצא בגופו, מתקשה להתרכז בעבודה ומתחיל להימנע מיציאה מהבית מחשש שהתחושה תחזור.

גם היעדר מצוקה מודעת אינו תמיד סימן שהכול תקין. אדם יכול לא לשים לב לפערים בזיכרון עד שאחרים מפנים את תשומת לבו לכך.

למה מתרחשת דיסוציאציה? מה קורה מבחינה פסיכולוגית?

אין מנגנון אחד שמסביר את כל התופעות הדיסוציאטיביות. הן עשויות להופיע בהקשרים שונים, ולא תמיד אפשר לקבוע בוודאות מדוע התרחש אירוע מסוים.

עם זאת, אחד ההסברים הפסיכולוגיים המרכזיים מתייחס לדיסוציאציה כאל שינוי באופן שבו אדם חווה ומעבד מידע כאשר העומס הנפשי גבוה במיוחד.

כאשר החוויה מציפה יותר ממה שאפשר לשאת

במצבים מאיימים או מציפים, האדם עשוי לחוות רגשות, תחושות גופניות ומידע חושי בעוצמה שקשה לו לעבד באותו רגע.

אצל חלק מהאנשים מופיע אז ריחוק מהחוויה הפנימית או מהסביבה. מבחינה סובייקטיבית, הריחוק הזה עשוי להפחית לזמן קצר תחושת הצפה.

אפשר לחשוב על כך כעל התרחקות זמנית ממשהו שקשה מאוד להרגיש. אך חשוב להדגיש שזהו מודל הסברי, ולא תיאור של מנגנון הגנה מודע או של תהליך שמתרחש באותה דרך אצל כל אדם.

איך הניתוק עלול להפוך לדפוס שחוזר על עצמו?

נניח שאדם חווה ניתוק במצב של עומס קיצוני. בהמשך, רמזים מסוימים עשויים לעורר חוויה דומה, גם כאשר הסכנה המקורית כבר אינה קיימת.

הרמז עשוי להיות ריב, צליל, תחושה גופנית או מצב שבו האדם מרגיש חסר אונים.

אם הניתוק מעניק הקלה רגעית, הוא עשוי להפוך לדפוס חוזר. מצד שני, הפחד מהניתוק עצמו יכול להגביר את העיסוק בו, את המעקב המתמיד אחר תחושות הגוף ואת המצוקה שמתלווה לחוויה.

כך עשוי להיווצר מעגל:

עומס או טריגר ← תחושת ניתוק ← בהלה או ניסיון לשלוט בתחושה ← מעקב מוגבר אחר החוויה ← המשך המצוקה

המעגל הזה אינו מסביר כל סוג של דיסוציאציה, אבל הוא יכול לעזור להבין מדוע אצל חלק מהאנשים החוויה נמשכת גם לאחר שהאירוע המפעיל חלף.

איך דיסוציאציה יכולה להיראות בחיי היומיום? דוגמה

דמיינו אישה שמנהלת שיחה טעונה עם בן זוגה. כשהשיחה מתחילה היא מרגישה כעס ועלבון, אבל ברגע מסוים משהו משתנה. היא כבר לא מצליחה להרגיש את מה שהרגישה קודם. הקול של בן הזוג נשמע רחוק, והיא מתחילה לענות לו כמעט באופן אוטומטי.

לאחר השיחה היא מתקשה להסביר מה קרה. היא יודעת שלא הרגישה טוב, אבל אינה מצליחה להתחבר לרגשות שהיו נוכחים בתחילתה.

ייתכן שמדובר בתגובה דיסוציאטיבית, אך לא ניתן להסיק זאת מהדוגמה בלבד. כדי להבין את החוויה צריך לברר מה בדיוק התרחש, האם היו פערי זיכרון, באילו מצבים הדבר חוזר והאם קיימים הסברים אחרים.

הדוגמה נועדה להמחשה בלבד ואינה תיאור של מטופלת מסוימת.

הנקודה החשובה היא שדיסוציאציה אינה חייבת להיראות כמו אירוע דרמטי. לפעמים האדם נראה שקט ומתפקד, בעוד החוויה הפנימית שלו שונה מאוד מכפי שנראה מבחוץ.

מה הקשר בין דיסוציאציה לחוויות טראומטיות?

דיסוציאציה יכולה להופיע במהלך אירוע טראומטי, מיד אחריו או בתקופות מאוחרות יותר. כאשר אדם חווה מצב שבו האפשרות לפעול או להימלט מוגבלת, לעיתים מתרחש שינוי חד בתחושת הנוכחות, ברגש או בזיכרון.

בספרות הקלינית מתוארת גם דיסוציאציה הקשורה לחוויות מוקדמות ומתמשכות, במיוחד כאשר המצוקה התרחשה בתוך מערכות יחסים משמעותיות.

למשל, ילד שגדל בסביבה שבה רגשותיו מעוררים תגובות מאיימות או בלתי צפויות עשוי לפתח דרכים שונות להתרחק מחוויות פנימיות קשות. בחלק מהמקרים, דפוסים כאלה יכולים להמשיך ולהשפיע על ההתמודדות בבגרות.

עם זאת, אין להסיק מעצם קיומם של תסמיני דיסוציאציה שאדם עבר טראומה מודחקת או אירוע שאינו זוכר. דיסוציאציה אינה הוכחה לטראומה מסוימת, ואסור להשתמש בה כדי לשחזר או לקבוע זיכרונות שלא ניתן לאמת.

מי שמעוניין להבין את ההקשר הרחב יותר של תגובות בעקבות אירועים טראומטיים יכול לקרוא גם על טיפול בפוסט־טראומה.

על תסמינים של טראומה ועל דרך טיפול בה אפשר לקרוא במאמרים תסמיני פוסט טראומה וטיפול EMDR בטראומה.

תחושת ניתוק שחוזרת שוב ושוב יכולה להיות מבלבלת — ויש דרך לברר אותה

לא חייבים להישאר לבד עם חוויה שקשה להסביר

אם אתם מרגישים מנותקים מהגוף, חווים תחושת חוסר מציאות או מתקשים להבין פערים בזיכרון, חשוב לקבל הערכה מתאימה ולבחון את מקור התסמינים.

במרכז רימון אפשר לפנות לקבלת סיוע באיתור מטפל או מטפלת בעלי ניסיון רלוונטי בקשיי ניתוק, דיסוציאציה וטראומה, בהתאם לצורך. במקרים המתאימים חשוב לשלב גם בירור רפואי או פסיכיאטרי.

שלחו הודעה בווטסאפהתקשרו 079-5800085השאירו פרטים בטופס

האם דיסוציאציה היא מחלת נפש? מתי נדרשת אבחנה?

דיסוציאציה היא תופעה שיכולה להופיע אצל אנשים שונים ובמצבים שונים. כדי לקבוע שקיימת הפרעה דיסוציאטיבית, יש צורך בהערכה מקצועית של התסמינים, השפעתם והסברים אפשריים אחרים.

הסיווג הפסיכיאטרי כולל כמה הפרעות דיסוציאטיביות, ובהן:

הפרעת דה־פרסונליזציה/דה־ריאליזציה

כאשר תחושת הניתוק מהעצמי או מהסביבה מתמשכת או חוזרת, גורמת למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד, ואינה מוסברת טוב יותר במצב אחר, ניתן לשקול אבחנה זו.

בהפרעה הזאת נשמר בוחן המציאות: האדם מודע לכך שתחושת הזרות היא חוויה פנימית, גם אם היא מפחידה מאוד.

אמנזיה דיסוציאטיבית

מדובר בקושי משמעותי להיזכר במידע אוטוביוגרפי חשוב, שאינו תואם שכחה רגילה ואינו מוסבר טוב יותר בגורם רפואי או אחר.

לעיתים אובדן הזיכרון ממוקד בתקופה או באירוע מסוים. במקרים נדירים יותר הוא עשוי להיות נרחב.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID)

זוהי הפרעה מורכבת שבה קיימים שיבושים משמעותיים ברציפות תחושת הזהות והשליטה, לצד פערי זיכרון ותסמינים נוספים.

האבחנה דורשת הערכה קלינית מעמיקה ומומחיות מתאימה. היא אינה נובעת מעצם התחושה שאדם מתנהג אחרת במצבים שונים, או מכך שהוא חווה קונפליקט פנימי.

ישנם גם מצבים דיסוציאטיביים נוספים שאינם מתאימים במלואם לאחת מהקטגוריות הללו.

פסיכוזה היא מצב שונה, שבו משתנה האמונה במה שאמיתי. על כך אפשר לקרוא במאמר פסיכוזה: תסמינים וסימני אזהרה.

מה עוד יכול לגרום לתחושות ניתוק או חוסר מציאות?

אחד החלקים החשובים באבחון הוא לוודא שלא מפרשים תסמין גופני או נוירולוגי כתופעה פסיכולוגית בלבד.

תחושות של שינוי במודעות, בזיכרון או בתפיסת המציאות עשויות להופיע גם בעקבות חסך שינה, השפעת חומרים, תרופות מסוימות, אירועים נוירולוגיים ומצבים רפואיים אחרים.

לעיתים קיימת גם חפיפה בין חוויות דיסוציאטיביות לבין מצבי מצוקה נפשית אחרים. אין בכך כדי לומר שמדובר באותה תופעה או באותה אבחנה.

במיוחד כאשר התסמינים מופיעים לראשונה, משתנים במהירות או מלווים באובדן הכרה, בפרכוסים או בשינוי ניכר במצב ההכרה, חשוב לפנות להערכה רפואית.

חוסר תגובתיות קיצוני, קיפאון תנועתי ממושך או חוסר יכולת להגיב לסביבה אינם צריכים להיחשב אוטומטית לדיסוציאציה. מצבים כאלה דורשים בירור דחוף של גורמים רפואיים ופסיכיאטריים.

חרדה היא אחד ההסברים השכיחים לתחושות ניתוק, ועל הטיפול בה אפשר לקרוא במאמר טיפול בחרדה.

מה אפשר לעשות בזמן דיסוציאציה? דרכים ראשוניות להתמודדות

כאשר מופיעה תחושת ניתוק, הניסיון להילחם בה בכוח או לבדוק שוב ושוב אם המציאות "חזרה להיות אמיתית" עלול אצל חלק מהאנשים להגביר את המצוקה.

לעיתים אפשר להיעזר בפעולות פשוטות שמכוונות את הקשב בחזרה לסביבה ולרגע הנוכחי. פעולות אלה מכונות לעיתים טכניקות קרקוע (Grounding).

הטכניקות האלה אינן מתאימות באותה מידה לכל אדם. אם פעולה מגבירה ניתוק או מצוקה, אין צורך להמשיך בה.

1. להתמצא במקום ובזמן

נסו לומר לעצמכם בשקט: "אני נמצא עכשיו בחדר שלי. היום יום שלישי. אני יושב על כיסא. השיחה שהלחיצה אותי הסתיימה".

אפשר גם להסתכל על חפץ מוכר בחדר ולתאר לעצמכם את צורתו ואת צבעו.

המטרה היא ליצור קשר ברור יותר עם המתרחש כרגע, ולא לשכנע את עצמכם שאתם חייבים להרגיש אחרת.

2. להיעזר במגע יציב עם הסביבה

אם הדבר נעים ובטוח, אפשר להרגיש את כפות הרגליים על הרצפה, להניח ידיים על משענות הכיסא או להחזיק חפץ בעל מרקם ברור.

אפשר לתאר לעצמכם את התחושה הפיזית: "הכיסא יציב", "הרצפה מתחת לרגליים", "החפץ חלק וקריר".

יש אנשים שמגע או התמקדות בגוף מגבירים אצלם מצוקה. במקרה כזה, עדיף לבחור בגירויים חיצוניים כמו התבוננות בחדר או הקשבה לקולות מוכרים.

3. לכוון את תשומת הלב החוצה

אפשר לבחור שלושה חפצים שנמצאים מולכם, לומר את שמם, לזהות שני קולות מהסביבה ולהבחין בצבע אחד שבולט בחדר.

אין צורך לבצע מספרים מדויקים או להצליח בתרגיל. המטרה היא להחזיר בעדינות את תשומת הלב למשהו חיצוני ומוחשי.

4. להימנע ממאבק מתמשך בתחושה

אם התסמינים כבר מוכרים, נבדקו מקצועית ואינם מעידים על בעיה רפואית, לעיתים אפשר להזכיר לעצמכם: "אני חווה כרגע תחושת ניתוק. היא לא נעימה, אבל תחושה אינה בהכרח סכנה".

אין בכך הבטחה שהחוויה תחלוף מיד. הכוונה היא להפחית את המאבק הנוסף שמתפתח לעיתים סביב התסמין.

5. לזהות דפוסים חוזרים

לאחר שהחוויה נרגעת, אפשר לבחון בעדינות אם יש מצבים שקדמו לה: עומס, חוסר שינה, קונפליקט, תחושת איום, או הצפה רגשית.

תיעוד קצר של נסיבות האירוע עשוי לעזור בהערכה מקצועית. אין צורך לנסות לשחזר בכוח אירועים שאינכם זוכרים.

איך מטפלים בדיסוציאציה כאשר היא חוזרת או פוגעת בתפקוד?

טיפול בדיסוציאציה תלוי בסוג התסמינים, במצב הקליני הכולל ובגורמים שעשויים להיות קשורים להופעתם.

הצעד הראשון הוא בדרך כלל הערכה מקצועית שמטרתה להבין את אופי החוויות, להבחין בין הסברים אפשריים ולזהות צרכים טיפוליים ורפואיים.

להבין את דפוסי הניתוק ואת תפקידם

בטיפול פסיכולוגי אפשר לבחון מתי מופיע הניתוק, מה מתרחש לפניו, אילו רגשות או תחושות מתלווים אליו וכיצד האדם מגיב לאחר מכן.

לעיתים עצם ההבנה שהחוויה מוכרת בספרות הקלינית יכולה להפחית חלק מהבהלה. אך הסבר לבדו אינו תמיד מספיק, במיוחד כאשר התסמינים ממושכים או מורכבים.

פיתוח מיומנויות של ייצוב וויסות

במצבים שבהם הניתוק מופיע על רקע הצפה, הטיפול עשוי לכלול התנסות בדרכים מותאמות להגברת תחושת הנוכחות והביטחון.

העבודה יכולה לכלול זיהוי סימנים מוקדמים, קרקוע, ויסות ועבודה על הקשר בין חוויות רגשיות לתחושות הגוף.

הקצב צריך להיות מותאם לאדם. בחלק מהמקרים תרגילים שמכוונים פנימה, כמו עצימת עיניים או סריקת גוף, עלולים להגביר ניתוק ולכן דורשים התאמה.

טיפול בגורמים נלווים

כאשר הדיסוציאציה מופיעה לצד קושי נפשי אחר, חשוב לטפל גם במצב הנלווה בהתאם להערכה.

במקרים מסוימים נדרשת עבודה ממוקדת בטראומה; במקרים אחרים ההתמקדות עשויה להיות בהתמודדות עם תחושת הזרות, בהפחתת הימנעות ובשינוי דפוסי קשב ובדיקה שמגבירים מצוקה.

בהפרעות דיסוציאטיביות מורכבות במיוחד, הטיפול עשוי לדרוש תהליך ממושך ומדורג, תוך שימת דגש על בטיחות, יציבות, קשר טיפולי ועבודה זהירה עם חוויות קשות.

אין שיטת טיפול אחת שמתאימה לכל תופעות הדיסוציאציה, והראיות המחקריות אינן זהות עבור כל סוגי ההפרעות.

האם קיימות תרופות לדיסוציאציה?

אין טיפול תרופתי אחד שנחשב פתרון ייעודי מוכח לכל התופעות הדיסוציאטיביות.

לעיתים רופא עשוי להמליץ על טיפול במצבים נלווים, אך התאמת התרופות נעשית לפי האבחנה הכוללת ולא רק לפי עצם תחושת הניתוק.

איך אפשר לעזור לאדם שחווה דיסוציאציה?

עבור אדם מהצד, חוויית הניתוק עשויה להיות מבלבלת לא פחות. מישהו שהיה נוכח וקשוב נראה פתאום מרוחק, שקט או מתקשה להגיב כרגיל.

כדאי לדבר אליו בשקט ובבהירות, לאפשר לו זמן להגיב ולשאול מה עשוי לעזור לו ברגע הזה.

אפשר להציע: "אני כאן איתך. אנחנו נמצאים עכשיו בבית. רוצה שאשב לידך או שאביא לך מים?"

רצוי להימנע מטלטול, צעקות, מגע בלתי צפוי או ניסיון להכריח את האדם לדבר על חוויה קשה כדי "להחזיר אותו".

אם האדם אינו מגיב, נראה מבולבל באופן חריג או שקיימת אפשרות למצב רפואי חריף, יש לפנות לעזרה רפואית ולא להניח שמדובר רק בדיסוציאציה.

מתי כדאי לפנות לאבחון או לטיפול?

מומלץ לפנות להערכה מקצועית כאשר תחושות הניתוק חוזרות, נמשכות, גורמות למצוקה או משפיעות על העבודה, הלימודים, היחסים או הפעילות היומיומית.

בפרט, כדאי להתייעץ כאשר:

  • יש תחושה חוזרת שהגוף או הסביבה אינם ממשיים.
  • מופיעים פערי זיכרון משמעותיים או פרקי זמן שאינם זכורים.
  • האדם נמנע מפעילויות מחשש שתופיע תחושת ניתוק.
  • הניתוק מופיע בזמן שיחות או מצבים חשובים ופוגע בתפקוד.
  • יש שינוי ניכר בתחושת הזהות או ברציפות החוויה.
  • התסמינים חדשים, מחמירים או מלווים בשינויים גופניים או נוירולוגיים.

במקרה של אובדן הכרה, פרכוס, חולשה פתאומית, הפרעה בדיבור, בלבול חריף או שינוי משמעותי במצב ההכרה, יש לפנות לעזרה רפואית דחופה.

שאלות נפוצות על דיסוציאציה ותסמיניה

איך מרגישה דיסוציאציה?

דיסוציאציה יכולה להרגיש כמו ניתוק מהגוף, ריחוק מהרגשות, תחושת חוסר מציאות של הסביבה או קושי לזכור חלקים מהחוויה. הביטוי משתנה בין אנשים ובין מצבים.

האם דיסוציאציה מסוכנת?

חוויית ניתוק קצרה אינה מסוכנת בהכרח, אך תסמינים חוזרים או משמעותיים מחייבים הערכה. במיוחד חשוב לברר פערי זיכרון ואירועים שעלולים לפגוע בבטיחות, למשל בזמן נהיגה.

האם דיסוציאציה יכולה להתרחש בלי טראומה?

כן. חוויות דיסוציאטיביות עשויות להופיע גם ללא היסטוריה טראומטית ידועה. אין להסיק מעצם התסמין שקיימת טראומה שלא נזכרים בה.

האם דיסוציאציה אומרת שאני מאבד קשר עם המציאות?

לא בהכרח. בחוויות של דה־פרסונליזציה ודה־ריאליזציה האדם בדרך כלל מבין שהתחושה מוזרה אך אינה משקפת שינוי אמיתי במציאות. אם בוחן המציאות נפגע, נדרשת הערכה אחרת.

האם ניתוק רגשי הוא תמיד דיסוציאציה?

לא. ריחוק רגשי יכול להופיע במצבים נפשיים שונים. כדי להבין אם מדובר בתופעה דיסוציאטיבית יש לבחון את מכלול התסמינים והנסיבות.

כמה זמן נמשכת דיסוציאציה?

משך החוויה משתנה מאוד. יש אירועים קצרים וחולפים, ויש תסמינים חוזרים או ממושכים יותר. משך התסמין לבדו אינו מספיק לקביעת אבחנה.

האם אפשר לטפל בדיסוציאציה?

כן. קיימות דרכי טיפול שיכולות לסייע בהתאם לסוג התסמינים ולגורמים הקשורים אליהם. הטיפול עשוי לכלול הערכה רפואית, פסיכותרפיה, מיומנויות ייצוב ועבודה על מצבים נלווים.

האם פערים בזיכרון מעידים על זיכרונות טראומטיים מודחקים?

לא בהכרח. יש סיבות רבות לקשיי זיכרון, כולל גורמים רפואיים, שינה, קשב וחומרים. גם כאשר נשקלת אמנזיה דיסוציאטיבית, אין לקבוע מה התרחש בעבר מתוך פער הזיכרון עצמו.

כדאי להבין את הדיסוציאציה, ולא רק לנסות להפסיק אותה

תחושת ניתוק יכולה להיות אחת החוויות המוזרות והמבהילות שאדם עובר. קשה להסביר לאחרים כיצד אפשר להיות נוכחים במקום ובכל זאת להרגיש רחוקים ממנו, או כיצד הגוף יכול להרגיש זר למרות שיודעים שהוא שלנו.

אבל דיסוציאציה אינה תופעה אחת, והיא אינה מעידה אוטומטית על הפרעה קשה או על טראומה שאינה זכורה.

הבנה מקצועית מתחילה בשאלות: מה בדיוק האדם מרגיש? מתי זה קורה? האם יש פערים בזיכרון? עד כמה הדבר מפריע לחייו? ואילו הסברים נוספים צריך לבדוק? כך אפשר להתקרב להבנה של דיסוציאציה: דרך שאלות ולא דרך הנחות.

כשהניתוק חוזר או גורם למצוקה, לא צריך להישאר לבד עם השאלות. הערכה מתאימה יכולה לעזור להבין את החוויה ולבחור דרכים שיחזירו בהדרגה תחושת נוכחות, ביטחון ורציפות.

מתמודדים עם תחושות ניתוק או חוסר מציאות?

אם דיסוציאציה חוזרת או מפריעה לתפקוד, במרכז רימון אפשר לקבל סיוע באיתור מטפל או מטפלת המתאימים להתמודדות עם תסמינים דיסוציאטיביים וקשיים רגשיים נלווים.

חשוב שההערכה והטיפול יתאימו לחוויה האישית, להיסטוריה ולמצב הרפואי, ולא יתבססו על הנחות מוקדמות לגבי מקור הניתוק.

שלחו הודעה בווטסאפהתקשרו 079-5800085השאירו פרטים בטופס

מקורות מקצועיים

  • האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (APA). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition (DSM-5). פרק ההפרעות הדיסוציאטיביות.
  • Kennerley, H. Cognitive Therapy for Post-Traumatic Dissociation. פרק 7 מתוך A Casebook of Cognitive Therapy for Traumatic Stress Reactions.
  • האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי. What Are Dissociative Disorders?
  • Merck Manual Professional Edition. Depersonalization/Derealization Disorder. סקירה רפואית מעודכנת.
  • שירות הבריאות הלאומי הבריטי (NHS). Dissociative Disorders.
  • האגודה הבינלאומית לחקר טראומה ודיסוציאציה (ISSTD). Adult Treatment Guidelines. הנחיות ייעודיות להפרעת זהות דיסוציאטיבית ולהפרעות דיסוציאטיביות דומות.

המאמר נועד לספק מידע מקצועי כללי ואינו מהווה אבחנה או תחליף להערכה רפואית ופסיכולוגית.


נבדק ואושר קלינית על ידי , עובד סוציאלי קליני (MSW), פסיכותרפיסט ומדריך בפסיכותרפיה, מייסד ומנהל מרכז רימון, מדריך ומטפל מוסמך ב-CBT ו-EMDR, בעל ניסיון קליני של מעל 20 שנה.

מטפלים מומלצים בנושא