אוטיזם / ASD - הגדרה / מה זה אוטיסטי - סימנים, אבחון וטיפול בספקטרום האוטיסטי
"אוטיזם" ו־ASD הם שני שמות לאותו מצב. בעברית אומרים אוטיזם או הפרעה בספקטרום האוטיסטי, ו־ASD הוא קיצור של Autism Spectrum Disorder. בעמוד הזה נסביר מה זה אוטיזם, איך מגדירים אותו, כמה הוא שכיח, מה ידוע על הסיבות, איך הוא נראה, ומה עוזר לילדים ולמבוגרים.
בספרות המקצועית מגדירים אוטיזם כהפרעה נוירו־התפתחותית, כלומר הבדל בהתפתחות המוח שמתחיל מוקדם מאוד, עוד לפני הלידה. חלק מהאנשים האוטיסטים ומבני משפחותיהם מעדיפים לראות באוטיזם הבדל אנושי טבעי ולא ליקוי. אחרים מדגישים את הקושי והמוגבלות שמלווים אותו. שתי הגישות קיימות בקהילה ובמחקר, ובעמוד נשתמש בניסוחים "אנשים עם אוטיזם" ו"אנשים אוטיסטים" לסירוגין.

מה ההגדרה של אוטיזם
על פי ה־DSM-5, מדריך האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי, אבחנה של אוטיזם דורשת קשיים בשני תחומים:
| תחום | מה נבדק |
|---|---|
| תקשורת ויחסים חברתיים (שלושת ההיבטים נדרשים) | הדדיות חברתית ורגשית (שיחה הדדית, שיתוף בעניין וברגש, יוזמה ותגובה); תקשורת לא מילולית (קשר עין, שפת גוף, מחוות, הבעות פנים), בעיקר כשהיא אינה משתלבת עם הדיבור; ויצירת קשרים ושמירה עליהם, כולל התאמת ההתנהגות להקשר, משחק דמיוני משותף וחברויות. |
| דפוסים חוזרים ותחומי עניין מצומצמים (נדרשים שניים מתוך ארבעה) | תנועות, שימוש בחפצים או דיבור חוזרים; התעקשות על אחידות ושגרה וקושי בשינויים; תחומי עניין בעוצמה או במיקוד חריגים; תגובה מוגברת או מופחתת לגירויים חושיים (רעשים, מרקמים, אור, כאב, טמפרטורה). |
בנוסף נדרשים שלושה תנאים. הסימנים חייבים להופיע בגיל צעיר, אבל לפעמים הם מתבהרים רק כשדרישות הסביבה עולות על היכולת, או שהאדם מסתיר אותם בעזרת אסטרטגיות שלמד. הקשיים צריכים לפגוע באופן משמעותי בחיי היומיום. ואי אפשר להסביר את התמונה טוב יותר בלקות שכלית או בעיכוב התפתחותי כללי.
איך ה־DSM-5 שינה את התמונה
אוטיזם נכנס כאבחנה פסיכיאטרית רשמית בשנת 1980, במהדורה השלישית של המדריך. במהדורה הרביעית הוא היה אחת מכמה אבחנות תחת הכותרת "הפרעות התפתחותיות נרחבות": הפרעה אוטיסטית, תסמונת אספרגר, הפרעה דיסאינטגרטיבית של הילדות, הפרעה התפתחותית נרחבת שלא צוינה אחרת (PDD-NOS) ותסמונת רט. ה־DSM-5, שיצא ב־2013, קבע כמה שינויים מרכזיים:
- אבחנה אחת, הפרעה בספקטרום האוטיסטי, במקום כמה אבחנות נפרדות. תסמונת רט הוצאה מההגדרה.
- שני תחומי תסמינים במקום שלושה, ומספר התסמינים צומצם מ־12 ל־7.
- רגישות חושית נכללה לראשונה כתסמין. בהגדרה הקודמת היא לא הופיעה.
- דירוג חומרה בשני התחומים (רמות תמיכה), וציון נפרד אם יש גם לקות שכלית, לקות שפה, מצב רפואי או גנטי מזוהה, הפרעה נוספת או קטטוניה.
- בוטלו הכללים שמנעו אבחנה כפולה של ADHD (הפרעת קשב וריכוז) ואוטיזם. מאז אפשר לאבחן את שניהם יחד.
- נוצרה אבחנה חדשה, הפרעה בתקשורת חברתית (SCD), לילדים עם קשיי תקשורת חברתית בלי דפוסים חוזרים. כדי לאבחן אותה צריך לשלול קודם אוטיזם.
מי שאובחנו בעבר לפי הגרסה הקודמת מקבלים את האבחנה "הפרעה בספקטרום האוטיסטי". הוועדה שהכינה את השינוי נימקה אותו בכך שהוא יסייע לאבחנה מדויקת ועקבית יותר. היו גם מבקרים שחששו שחלק מהאנשים שאובחנו בעבר יישארו מחוץ להגדרה החדשה ויאבדו שירותים. על מה שקרה לתסמונת אספרגר אפשר לקרוא באספרגר: תסמינים, אבחון ואוטיזם בתפקוד גבוה.
ספקטרום: למה אין שני אנשים אוטיסטים זהים
המילה "ספקטרום" מתארת מגוון רחב. יש אנשים שאינם מדברים ונזקקים לתמיכה צמודה בכל תחומי החיים, ויש כאלה שמדברים רהוט, עובדים, מקימים משפחה, ועדיין מתקשים בשיחות ובמצבים לא צפויים. ב־DSM-5 מציינים לכל אדם רמת תמיכה נדרשת, מרמה 1 (נדרשת תמיכה) עד רמה 3 (נדרשת תמיכה רבה מאוד).
רמת התמיכה אינה מודדת כמה קשה לאדם. מי שנמצא ברמה נמוכה של תמיכה עשוי לשלם מחיר גבוה על ההסתרה והמאמץ. "אוטיזם בתפקוד גבוה" הוא מונח נפוץ שאינו אבחנה רשמית. הוא מתאר בדרך כלל אנשים עם יכולות שפה וחשיבה תקינות או גבוהות, ובשנים האחרונות משתמשים בו לתיאור רבים מאלה שאובחנו בעבר באספרגר.
איך זה נראה: תקשורת ויחסים
אצל תינוקות ופעוטות הקושי מתבטא לעיתים בכך שהם אינם מנסים ליזום קשר חברתי. חלק מהילדים אינם מושיטים ידיים כדי שיישאו אותם, ואינם מסתכלים או מחייכים כשמתקרבים אליהם. אצל חלקם אין תגובה לשמם או למשפט "תראה" כשמצביעים על משהו מעניין. משחקים הדדיים פשוטים כמו "קוקו" או מחיאות כפיים לעיתים חסרים.
בגילים מבוגרים יותר, ילדים אוטיסטים לעיתים אינם מצביעים כדי להראות משהו, ואינם משתמשים במבט כדי לשתף. חלקם מסתכלים בקצרה, אבל המבט לא מתואם עם מה שנאמר או נעשה. יש כאלה שהקושי אצלם הפוך: הם ניגשים לזרים בלי הזהירות הרגילה, שואלים שאלות לא מתאימות ו"נכנסים לאנשים לפרצוף", כי קשה להם לקרוא את הרמזים של האדם שמולם.
גם אצל מי שמדבר רהוט, התקשורת הלא מילולית נפגעת. יכולת הדיבור נעה מהיעדר דיבור מוחלט ועד שטף מילולי, אבל שפה טובה לא מפצה על קושי בהבנת הבעות פנים, מחוות וטון דיבור, וזה לב הקושי החברתי. בבית הספר מצבים לא מובנים, כמו ההפסקה וחדר האוכל, הם המאתגרים ביותר, כי אין בהם כללים ברורים. חברויות שנוצרות סובבות לעיתים קרובות סביב עניין משותף, ויש ילדים שנמשכים לחברת ילדים גדולים מהם (ואז הם "העוקבים") או צעירים מהם (ואז הם "המובילים"). חוסר ההתאמה החברתית חושף אותם להצקות ולבריונות.

איך זה נראה: דפוסים חוזרים ועניין
- דיבור חוזר: הדהוד (אקולליה), כלומר חזרה מיידית על מילים ומשפטים שהילד שמע, הוא תופעה רגילה בהתפתחות השפה עד גיל שנתיים בערך, אבל חריג כשהוא דרך הביטוי העיקרית אחרי גיל 18 עד 24 חודשים. הדהוד מושהה הוא חזרה על משפטים שנשמעו בסרט, בפרסומת או בשיחה. אצל ילדים גדולים הוא משתלב לעיתים בשיחה, ולכן הדיבור נשמע מתורגל ושוטף יותר. נפוצות גם שאלות חוזרות וביטויים ייחודיים.
- תנועות חוזרות: נפנוף ידיים או מחיאות כפיים כשמתרגשים או מתוסכלים, נדנוד, סיבוב, הליכה על קצות האצבעות, חריקת שיניים, ריצה חסרת מטרה. אצל אנשים בתפקוד גבוה התנועות מצטמצמות עם השנים להתנהגויות מקובלות יותר.
- משחק חוזר: סידור צעצועים בשורה, פתיחה וסגירה של דלתות, איסוף חפצים בלי מטרה.
- התעקשות על שגרה: לעיתים קרובות אי אפשר לשנות דבר בלי התפרצות או מצוקה. יש ילדים שדורשים שהרהיטים יישארו במקום, שהבגדים יהיו בצבע מסוים או שיהיו אותם סדינים על המיטה. הנוקשות מתבטאת גם בשגרות: מסלול אחד לבית הספר, כניסה לסופר רק בדלת אחת. בבגרות חלק מהטקסים האלה עשויים להידמות לתסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית.
- עניין עמוק: ילד שמתעניין בדינוזאורים, למשל, צובר ידע מקיף על כל מין ועל כל מוזיאון שמחזיק מאובן, ומשתף בו שוב ושוב גם כשהסובבים אינם מתעניינים.
- רגישות חושית: רגישות לרעש, מרקם, אור וריח עלולה להגביל את האכילה ולהשפיע מאוד על חיי היומיום. אצל חלק מהילדים יש גם תגובה נמוכה לכאב ולקור. על ויסות חושי יש מדריך נפרד.
כמה שכיח אוטיזם
הנתונים הרחבים ביותר מגיעים מארצות הברית, ממערכת של ה־CDC (המרכז האמריקאי לבקרת מחלות) שעוקבת אחר ילדים בני 8. השכיחות שדווחה עלתה מ־1 מכל 150 ילדים בשנת 2000, ל־1 מכל 100 בשנת 2010, ל־1 מכל 68 בשנת 2016, ל־1 מכל 44 בשנת 2018 ול־1 מכל 36 בשנת 2020. מדובר בכ־4 אחוז מהבנים ובכ־1 אחוז מהבנות. השכיחות משתנה מאוד לפי אזור: בקליפורניה היא הגיעה ל־1 מכל 22, ובמרילנד ל־1 מכל 43. בישראל הערכת משרד הבריאות שצוטטה בחוזר של הביטוח הלאומי הייתה כ־10 מקרים לכל אלף לידות, כלומר כאחוז.
העלייה נובעת בחלקה הגדול מעלייה במודעות, משינוי בהגדרות ומשיפור בכלי האבחון, ואין ודאות כמה היא משקפת עלייה אמיתית. אצל מבוגרים אין מערכת מעקב קבועה. הערכה ראשונה של ה־CDC משנת 2020 העמידה את השכיחות על כ־2.2 אחוז מהמבוגרים בארצות הברית, וסקר בבריטניה מצא כאחוז. הפער מזכיר שהמספרים תלויים בשיטת המדידה.
יחס הבנים לבנות הוא כ־4 ל־1 בצורות הקלות יותר, וככל שהקושי השכלי חמור יותר היחס מצטמצם לכ־1.3 עד 1.4 ל־1. כלומר בנות עם אוטיזם בתפקוד גבוה מאובחנות בתדירות נמוכה בהרבה, ויש הסבורים שחלק מהן אינן מאובחנות כלל. על כך אספרגר ואוטיזם אצל נשים.
מה גורם לאוטיזם
אין סיבה אחת, ואוטיזם אינו תוצאה של סגנון הורות. הנתונים מצביעים על תפקיד מרכזי לגנטיקה. הסיכון שאח או אחות של ילד אוטיסט יהיו גם הם אוטיסטים הוא כ־10 אחוז בממוצע, גבוה בהרבה מהסיכון באוכלוסייה הכללית. אם במשפחה יש כבר שני אחים אוטיסטים, הסיכון לילד נוסף עולה לכ־25 אחוז. בתאומים זהים הסיכון גבוה בהרבה מאשר באחים רגילים או בתאומים לא זהים. מחקר שוודי גדול העריך שגורמים גנטיים מסבירים כמחצית מהסיכון.
ההבדלים שנמצאו במוח נוגעים בעיקר לאופן שבו אזורים שונים מתחברים ופועלים יחד, והם נוצרים כבר ברחם, הרבה לפני שמופיעים סימנים בהתנהגות. גורמי סיכון נוספים שנחקרו:
- גיל ההורים: הסיכון גבוה יותר כשהאם מבוגרת, וגם, באופן בלתי תלוי, כשהאב מבוגר. במחקר אחד, לנשים מעל גיל 35 הסיכון היה פי שלושה מאשר לנשים מתחת לגיל 20.
- לידה מוקדמת: ככל שהלידה מוקדמת יותר הסיכון עולה. במחקר מסכם שכלל יותר מ־3,000 פגים נמצאה שכיחות של כ־7 אחוז, ומומלץ סינון ייעודי לילדים שנולדו בטרם עת.
- הריון: זיהום חמור שדרש אשפוז, סוכרת של האם ומחלות אוטואימוניות נקשרו בסיכון מוגבר. לא נמצא קשר למחלות קלות ושכיחות או לחום.
- לידות מרובות ומרווח קצר בין אחים: שניהם נקשרו בסיכון מעט גבוה יותר.
דברים שנבדקו ולא נמצאו קשורים: חיסונים, כולל החיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת, ותרכובת הכספית שהייתה בחיסונים בעבר. ניתוח של חמישה מחקרי מעקב אחר קבוצות ילדים (יותר ממיליון ילדים) וחמישה מחקרי מקרה ביקורת, שבהם משווים ילדים עם אוטיזם לילדים בלי אוטיזם, לא מצא כל קשר. גם מספר בדיקות האולטרסאונד בהריון לא נקשר לסיכון. לגבי זיהום אוויר, שני מחקרים אמריקאיים מצאו קשר, ומחקר שוודי לא.
איך מאבחנים
אפשר לאבחן אוטיזם בצורה אמינה כבר בשנה השנייה לחיים, והתערבות מוקדמת מועילה. ובכל זאת הגיל הממוצע של האבחון בארצות הברית גבוה בהרבה (כ־53 חודשים), והורים רבים מספרים שהרגישו שמשהו שונה הרבה לפני האבחנה. האבחון מבוסס על קריטריוני ה־DSM-5, על שיחה מקיפה עם ההורים, על התבוננות בילד ועל כלים מובנים כמו ADOS-2 (תצפית מובנית לאבחון אוטיזם) ו־ADI-R (ראיון מובנה עם ההורים על ההתפתחות). הפירוט, כולל מי מאבחן בישראל ומה כולל התהליך, נמצא בעמוד אבחון אוטיזם. סימנים בגילאים שונים מפורטים בסימנים לאוטיזם ותסמינים. מבוגרים שתוהים אם הם אוטיסטים יכולים להתחיל בשאלון אבחון עצמי, שאינו מחליף אבחון.
מה מתלווה לאוטיזם
רק לעיתים נדירות אוטיזם מופיע לבד. תחלואה נלווית שכיחה ומשפיעה מאוד על איכות החיים, ולפעמים היא הסיבה שאדם פונה לעזרה:
- קשיי קשב והיפראקטיביות: הפרעת קשב וריכוז שכיחה לצד אוטיזם.
- חרדה, דיכאון ו־OCD (הפרעה טורדנית כפייתית): שכיחים בכל הגילים. ראו טיפול בחרדה, טיפול בדיכאון והפרעה טורדנית כפייתית.
- שינה: לרוב הילדים האוטיסטים יש קשיי שינה, לעיתים חמורים: קושי להירדם, התעוררויות ארוכות בלילה, שינה מקוצרת ויקיצה מוקדמת.
- אפילפסיה ובעיות עיכול: שכיחות יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. לילדים עם אוטיזם יש יותר תסמיני עיכול, ויש לבדוק ולטפל בהם כמו אצל כל ילד אחר, כי התנהגות מאתגרת יכולה להיות לפעמים סימן לכאב או לבעיה רפואית.
- התפרצויות זעם ותוקפנות: קשורות לעיתים לקושי בתקשורת או לעומס חושי. מדריך מעשי: התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים.
מה עוזר: טיפול ותמיכה
אין "תרופה" לאוטיזם, וגם אין צורך להפוך אותו למשהו אחר. יש תמיכה שמקטינה קשיים ומחזקת יכולות. עיקרי הדברים לפי הספרות המקצועית:
- התערבויות התנהגותיות ותקשורתיות: ABA (ניתוח התנהגות יישומי) והשיטות שפותחו ממנו, כולל גישות טבעיות ומבוססות משחק. אין מספר אידיאלי של שעות טיפול. האיכות וההתאמה לילד חשובות יותר ממספר השעות, והמשפחה צריכה להיות שותפה בקביעת המטרות.
- מסגרת חינוכית מתאימה: תמיכה בכיתה, ובמידת הצורך קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה.
- תרופות: אינן משנות את ליבת האוטיזם. הן משמשות לטיפול בתסמינים נלווים כמו חרדה, קשיי שינה, היפראקטיביות, תוקפנות וקשיי מצב רוח, כשאסטרטגיות התנהגותיות וחינוכיות לא הספיקו, ובשילוב איתן.
- טיפולים משלימים: יותר ממחצית המשפחות משתמשות בהם, וחשוב לספר עליהם לצוות המטפל. צוות מומחים אמריקאי קבע שאין ראיות מספיקות לדיאטות נטולות גלוטן וקזאין כטיפול ראשי.
- טיפול רגשי: ילדים, נוער ומבוגרים אוטיסטים חווים חרדה ודיכאון בשיעור גבוה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם התאמות, פסיכותרפיה וטיפול במשחק יכולים לעזור, בתנאי שהמטפל מכיר אוטיזם. למשפחות יש גם הדרכת הורים, קבוצות תמיכה וטיפול רגשי לילדים. אפשר לקרוא גם על קשיים חברתיים ופיתוח מיומנויות ועל משחק שיתופי מותאם לילדים עם אוטיזם.
אוטיזם בבגרות
אוטיזם מלווה אדם לאורך כל החיים, והתמונה משתנה: כישורים חדשים נלמדים, קשיים חדשים עולים, ובבגרות משתנות הדרישות (עבודה, זוגיות, הורות). מבוגרים רבים מקבלים אבחנה מאוחרת, ולעיתים הם מגלים שיש הסבר לקשיים שליוו אותם שנים. אבחון בוגרים בישראל נעשה לפי הנחיות מיוחדות של משרד הבריאות, והוא מתואר בעמוד אבחון אוטיזם ובעמוד אבחון עצמי לאספרגר ולאוטיזם בתפקוד גבוה.
הספרות המקצועית מציינת ששתי נקודות המבט, אוטיזם כהבדל טבעי ואוטיזם כנכות, קיימות אצל אנשים אוטיסטים ובמשפחותיהם. יש מי שמזדהים עם תנועת הנוירו־גיוון (נוירודייברסיטי), ויש מי שמרגישים שהמונח "נכות" מתאר טוב יותר את חייהם, בעיקר כשהאוטיזם כרוך בקושי משמעותי בתפקוד. אין צורך להכריע בין הגישות כדי לקבל תמיכה.
שאלות נפוצות
האם אוטיזם הוא מחלה?
לא. זהו הבדל התפתחותי שמלווה את האדם כל חייו. אין תרופה שמעלימה אותו, ולא כל מי שיש לו אוטיזם רואה בו קושי שצריך "לתקן".
מה ההבדל בין ASD לאספרגר?
אספרגר היה אבחנה נפרדת, וב־DSM-5 הוא נכלל בתוך ASD. מי שאובחנו בעבר באספרגר הם לרוב אנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה.
האם אוטיזם עובר בתורשה?
לגנטיקה תפקיד חשוב, ולאחים של ילד אוטיסט יש סיכון גבוה יותר. עם זאת, לא תמיד אפשר לזהות גן אחד אחראי, וקיימים גם גורמי סיכון אחרים.
האם חיסונים גורמים לאוטיזם?
לא. מחקרים רבים, שכללו יותר ממיליון ילדים, לא מצאו קשר בין חיסונים לאוטיזם.
האם אוטיזם יכול להיעלם?
אוטיזם הוא מצב מתמשך. התמונה משתנה עם הגיל והתמיכה, וחלק מהקשיים משתפרים, אבל האבחנה בדרך כלל יציבה. אצל מי שלמדו להסתיר את הקושי, הוא פחות נראה מבחוץ, אבל לא נעלם.
רוצים ליווי או התייעצות?
שלחו הודעה בווטסאפ ונחזור אליכם · התקשרו 079-5800085 · השאירו פרטים בטופס
מקורות
- מדריך האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי, המהדורה החמישית (DSM-5), האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, 2013.
- פרק 57 על הפרעות בספקטרום האוטיסטי, מאת Hirtz ועמיתים, בספר הלימוד בנוירולוגיה של ילדים Swaiman's Pediatric Neurology.
- פרק 76 על הפרעה בספקטרום האוטיסטי, מאת Liu ועמיתים, באותו ספר לימוד.
- המוסד לביטוח לאומי, חוזר לשכה רפואית 1952 (עודכן 2022): ילדים בספקטרום האוטיסטי.
נבדק ואושר קלינית על ידי אלעד דהן, עובד סוציאלי קליני (MSW), פסיכותרפיסט ומדריך בפסיכותרפיה, מייסד ומנהל מרכז רימון, מדריך ומטפל מוסמך ב־CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) וב־EMDR (טיפול בעיבוד טראומה באמצעות תנועות עיניים), בעל ניסיון קליני של מעל 20 שנה.
